ותאמר וכו' ראוי לשים לב מי לא ידע כי שמה נעמי ושהיא חמותה וגם מה בצע להגיד לנו שקראה בתי כי אין ספק לא שת לבו שמואל הנבי' ברוח קדשו לכתוב לנו רובי דברים אשר אין לסיפור בהם חפץ. ועוד אומרו הלא כבא לשלול דבר אחר ומהראוי היה יאמר ותאמר לה הנה אבקש לך וכו' וכן אומרו מנוח אשר ייטב לך כי אשר יהיה לה מנוח מי לא ידע שייטב לה. אמנם הנה למעלה אמרה נעמי לכלותיה שתי ברכות זו למעלה מזו א' שיבנה אשה בית אמה ושם יבורכו שיעשה ה' עמה' חסד כאשר עשו עם המתים ולמעל' מזו ברך אותן שיתן ה' להם ומצאן מנוחה אשה בית אישה ובשני הברכות נרמז מיעוט בברכת היותן בבית אמן חסרה ה"א ממלת יעשה ובברכת אשה בית אישה נכתב ומצאן בלי ה"א בסוף תיבה לרמוז כי בא' מהנה בלבד תתקיים כל אחד מהברכות ההם והיא רות כמדובר למעלה והנה עתה אחר כלות קציר השעורים וקציר החטים ששלמו ימי הבחנה בין זרע לזרע כמשפט לכל גיורת שהם ג' חדשים ותראה שלא נתקיים בה לא ברכת אשה בית אמה ולא מנוחת אשה ביה אישה כי אם כעניה סוערה בית חמותה אין ספק שלא יבצר מלבה הרהור מה ע"כ באת נעמי לדבר על לבה ולהביא ברכתה השניה הגדולה אל הפועל והוא יתן ה' לכם ומצאן מנוחה כו' וזה ענין הכתובים ותדבק בנערות בועז וכו' עד כלות קציר השעורים וקציר החטים שהם הג' חדשים כמדובר מרז"ל למעל' ותחת היות' בית אמה כברכה הא' או בית אישה כברכה השנית אדרבה ותשב את חמותה ולא נתקיים בה לא זה ולא זה ע"כ ותאמר לה נעמי הנעימה במעשי' בתי כלומר אם תדאגי על הברכה הראשונה שהיא אשה בית אמה ואת בית חמותך זה אינו כלום כי בתי את שאני גיירתיך ואת כקטנה שנולדה על ידי ומה גם עתה באשר את יהודית אך לא ארצה בזה כ"א הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך הברכה השניה אשר ברכתיך לאמר ומצאן מנוחה אשה בית אישה.
או יאמר ותאמר לה נעמי וכו' בהקדים מאמר ספר הזוהר פ' משפטים כי ענין הייבום הוא כי הראשון השאיר רוח מרוחו באשתו ואחר כך על ידי היבום מתהוה מהרוח ההוא רוח העובר והוא האיש הראשון עצמו והרוח ההיא מקשקש במעהא ואין לה מנוחה רק על ידי היבם וגם כתבנו למעלה מחכמי האמת כי גם ענין בועז עם רות מעין ייבום היה דרוח מחלון היה מקשקש במעהא וע"י בועז נעשה מהרוח ההוא עובד הוא מחלון. עוד שנית נאמר בספר הזוהר שם כי האיש הראשון הבא לעולם ע"י גלגול נאבד ונגרע מערכו ואשתו עולה כי היתה אשתו ונעשית אמו כי היא עולה והוא יורד. ונבא אל הענין והוא כי הנה ידוע מרז"ל כי נקראת נעמי על היותה נעימה במעשיה גם ידענו כי לעולם מצינו חמות ממאנת להטיב לכלתה כי ע"כ פסלוה להעיד עליה ובזה יבא ענין הכתוב על נכון ותאמר נעמי וכו' והוא להסיר מלב איש שוגה ומפתי פן יאמר כי לא מאהבת נעמי אל רות השיאה לזקן מופלג שמת יום או יומים אחר לקוחיה ומה גם עתה שהיה באופן שכמעט היתה באה לידי בזיון וקצף שצוה עליה לשכב מרגלותיו כי על כן יאמר איש כי אין זה כ"א שגם היא דרך נשים לה לבלתי תחפוץ תנשא אחרי מות בנה נשואין טובים וע"כ לא עשתה רק למען תנוח נפש בנה ע"י מה שהיה דרך ייבום להחזירו לעולם או לתועלת בועז קרוב' לתת לו אשה צדקת כמוה על כן באה רוח הקדש להעמידנו על האמת ויאמ' ותאמר נעמי כלומר אשר היא נעימה במעשיה עשתה כשמה עם היותה חמות' שאין דרכה לחזור אחר תועלת כלתה וזהו ותאמר לה נעמי חמותה והן זה הורת לה בנועם מיליה באמור אליה בתי וכו' וגם ידוקדק היות טעם זקף גדול במלת בתי כרומז לה עליה בתואר זה והוא לומר אל אהיה בעיניך באשר אני מצוה אותך כחמות עם כלתה כי לא כלתי את בעצם כ"א בתי כלומר כי רוח בני בקרבך וכבת לי תחשב למה לא אבקש הנאתך ועדיין היה אפשר לומר שעיקר כונתה היתה על תועלת בנה שיבא לעולם ולא על הנאת רות כ"א שאגב אורחה נתקנת גם היא לז"א לה הלא אבקש לך כו' לומר אין הדבר כאשר היה אפשר לעלות על לבך כ"א הלא כל ישעי וכל חפץ הוא כי אבקש לך מנוח מהרוח המקשקש במעיך שתנוחי מהצער ההוא כי עקר מעייני עליך והלא תראה כי כן הוא כי הלא הוא אשר ייטב לך בעצם יותר מלבני כי הנה את עולה בזיווג זה אשר אנכי מבקשת לך יותר מבני כי היית אשתו תהיה אמו עתה וזהו אשר ייטב לך:
ועתה וכו' הנה על כללות הענין ראוי לשום שכל והבין הזאת נעמי שיאמרו כלילת דעת ויראת ה' והצנע לכת ומה ראתה על ככה ומה הגיע אליה איך אמרה אל רות עצה נבערה הלוך תלך בנשף בערב יום אל המשכב אשר ישכב שם בועז ולגלות מרגלותיו לשכב אצלו להיות עמה ואוי לה לאות' בושה למה יאמרו הרואים כי בשוקי האיש תרצה וכן לא יעשה ועל נעמי יפלא כי הכזונה תעשה את כלתה אשר אהבתה וכי התענית בכל אשר התענית ולא שתה לבה מה תעשה כי יקום בועז משנתו והנה אשה שוכבת מרגלותיו אולי תבער בו חמתו ויזעק זעקה גדולה ומרה גשו נא אלי סביבותי נערים ראו באה אלי אשה ותגל מרגלותי ותשכב רדפו ותפסוה רמסוה גרשוה פטרוה תרכוה מכל המקו' הזה עשו לה כדת עשו לה כנימוס עשו לה כראוי תוכח' מגולה לעיני כל יש' ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כדבר הרע הזה כי רע עלי המעשה ואם אחר שב גם ישיש כמוני היום הלך לבה מה תעשה אחרי הבחורים וגם המה יענו אחריו עזות ומפניה לא יחשכו רוק ותשבע בחרפה וגם כי מיד בועז לא תצא לה תקלה הלא מביתה עד גרן השעורים בנשף בערב יום הלא יפגעו בה כמה וכמה ריקים ופוחזים מאחרי בנשף יאחזו בה ולא ירפוה עד עשותם נבלה ומושיע אין לה והמבלי אין שדכני' בישראל דבר ידברו אל בועז לאמר הלא ראית הנערה הזאת אשר היתה עם נערותיך והלא שמת לבך אל צנועותה וכשרותה והגד הוגד לך כל אשר עשתה עם חמותה אחרי מות אישה ותעזוב אביה ואמה ותבא לחסות תחת כנפי ה' ומי כמוה תפרוש גם אתה כנפיך עליה כי היא טובה לך להבנות ממנה או נעמי בעצמה דבר תדבר היא עם בועז כי קרוב לה האיש ולא ישיב את פניה.
אמנם אומר כי מרוב חכמה ורוח אלהים בקרבה עשתה זאת והוא כי הן אמת כי לו היתה נפש גיורת זולתה תחת נפש רות לא היתה ראויה לינשא לשר וגדול בישראל ראש הסנהדרין כבועז אך רות א' היתה ואין כמוה ביתר גיורות והוא כי היא היתה אשר לו יעד' הוא יתברך להוציא ממנו כתר מלכות בית דוד מאז ושכבה בת לוט בנעורי' את אבי' במערה לשום שמים בחשבה לקיים העולם כי העולה על רוחה כי איש אין בארץ זולת אביה להחיות זרע ע"פ כל הארץ ומה גם למאמר' ז"ל כי באומרה ונחיה מאבינו זרע הוא על מלך משיח כי אמרה אותו הזרע העתיד לבא ממקום אחר יהיה על ידינו כי מאז נתעתדו לבא שתי פרידות טובות לבנות מהם מלכות בית דוד עד מלך המשיח שהן רות המואבי' ונעמי העמונית והוא מאמרם ז"ל שאמר הוא יתברך מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום ומה גם למאמרנו לפנים כי הן הן בנות לוט כי גלגלן ה' לקבל שכר טוב כונתן הבכירה רות והצעירה נעמי באופן שלהיות רות האשה אשר הוכיח ה' להביא ממואב להוציא ממנה רב טוב לבית ישראל היתה ראויה לבועז מה שאין כן אם היתה גיורת זולתה עם שכשרה תהיה והנה ראתה נעמי קצת הוכחה בענייני בועז ואשר דבר לרות כי לצדקת וצנועה בתכלית היתה בעיניו אך אמרה מי יודע אם בלב בועז שזו היא הפרידה טובה העתידה לבא ממואב או היא זולתה ואין טובה רק כי כשרה היא והוא כ"א יהיה לבו שלם כי זאת היא העתידה לבא לא יגעל בה מש"כ אם אחרת היא וגם נעמי בעצמה היה ספק זה בלבה ע"כ מה עשתה אמרה בלבה אם אדברה אל בועז יקחנה לו או אשלח לו משדכין והוא מסופק בעניינה לא ישמע ולא יאבה ע"כ ייעצוה כליותיה לאמר לה לעשות המעשה הזה שתלך למשכב בועז ותגל מרגלותיו לשם שמים כי גואל הוא ושיהיה אחר כלותו לאכול ולשתות ושלא ידע הוא בשכבה כאומרה אל תודעי לאיש שלא יכיר בה וגם לבא בלט שלא ידע בשכבה אז אין ספק כי בועז יתן אל לבו אין זה כי אם זאת הבאה מבנות לוט כי רחילא בתר רחילא אזלא וכעובדי אמה כך עובדי ברתה כי כאשר אחר כלות לוט לאכול ולשתות בא בלט ולא ידע בשכבה ותשכב את אביה לשם שמים שגלתה מרגלותיו ותשכב עמו כן עשתה זאת וא"כ בודאי כי זאת היא ולא אחרת באופן שעי"כ יחזיק בה ולא ירפנה כי אין כמוה להוציא ממנה על ידה שורש ישי אשר עומד לנס עמים ומה גם למה שהפרידה הטובה היא עצמה הבכירה עצמה כי נפשה אותה ותעש את אשר היחלה לעשות פעם אחת ותשנה לה באופן כי בשמוע נעמי אחרי דברה אליה אשר השיבה ותאמר לה כל אשר תאמרי אלי אעשה מיד נתחזק הדבר בלבה כי זאת הפרידה אשר הוכיח ה' ומה גם בועז בראותו המעש' ממש כעובדי אמה בפועל נכנס הדבר בלבו ולא נח ולא שקט עד אם כלה הדבר ביום ההוא כמפורש בכתובים הנה כי מחכמה עשתה נעמי הדבר וה' גמר על ידה והנה עדיין להמתיק הדבר בלבה אמרה לה נעמי דברים המתיישבים בל יהיה הדבר כמו זר נחשב בעיניה כאשר יבא ביאור התכת הכתובים בס"ד. ולבא אל הענין. נעיר ראשונה אומרו ועתה הלא בועז מדעתנו כי מלת ועתה בלתי נכונה כי אין דבר מתחדש עתה והנה על זאת כתבנו דרך לרז"ל ועוד נניף יד בה על דרך הפשט. ב' אומ' אשר היית את נערותיו מה לה להזכיר עתה היותה עם נערותיו מה יתן זה ומה יוסיף אל אשר יעצתה לעשות. ג' אומרו הנה הוא זורה וכו' מה צורך לאמר לה שזורה את השעורים והיה די שתאמר לה ללכת ותסתר מעיניו עד כלותו לאכול ולשתות ויהי בשכבו וידעת את המקום וכו'. ד' אומרו ורחצת וסכת מה היה צורך הסיכה. ה' או' ושמת שמלותיך האם צריך לומר לה שתלבש שמלותיה:
אך הנה כיוונה להסיר מורך מלבה מעשות הדבר והיא כי הלא היתה יכולה להשיב אמריה לה מה המעשה הזה אשר תצוני הלבזותני את מבקשת כי הלא יש ויש כמה דברים ימנעינו מכבוד. א' פן אהיה בעיני בועז כמתעתעת והבאתי עלי קללה כמאמרם ז"ל שהיה דוד משלם תודות לה' ששמר פי בועז מלקלל את רות. שנית מפני הרואים כי הלא דרך השדות להיות מקום מישור וגם שהשוכבים שם בלילות ירחקו מטתם זה מזה לא יבצר מהיות א' תוך חלא עיני חברו ואם כן איפה בשכבה מרגלות בועז מי יודע אם עיני הנערים אשר סביבותיו אשר היו עזר כנגדו לזרות השעורים עיניהם בה בשכבה מרגלתיו ותהיה לבוז ולבושת וגם לחרפה. שלישית כי ירחק ממנה על הטבילה פן יחוש על אשר איננה טהורה. ד' כי גם שלא יהיה לא זה ולא זה הלא יאמר בועז בלבו מה לי לידבק בגיורת והלא טוב טוב הוא אקח בת ישראל מבת מואביה גם כי כשרה ומוכנת תהיה. ה' פן בלכתה בדרך יתנו עיניהם בה עוברי דרך ויתעללו בה. ע"כ להעלות ארוכת חמשה אלה אמרה על האחד ועתה הלא בועז מדעתנו לומר הנה מאשר ראינו עתה נראה כי קורבה נפשיית בצד מה יש לך עם בועז והוא בשום לב אל אומר' מודעתנו בלשון רבים כי הלא מודע לה בלבד היה אך אמרה הנה מאשר ראיתי עתה יראה כי מודע הוא גם לי גם לך והוא מאמרנו למעלה כי רוח מחלון בקרבה להקי' שם מחלון בישראל ע"ד ייבום שעל יד בועז והנה גם למחלון הוא מודע כי בועז ומחלון בני שני אחים המה באופן כי בהיות רוח מחלון בקרבה מודע לשתיהן יקרא וז"א מודעתנו כלומר שעל כן קרוב הדבר כי נפש בועז קרובה אליה לקחתה וש"ת במה הכרתי עתה כי מודע הוא גם לך הלא הוא אשר היית את נערותיו והוא מש"ל כי מאין ולאין הניח נערותיו המיוחדת לשר וגדול כמוהו להיות עם הגבירה בתולות חשובות תניח' מתחלת קציר השעורים עד תחלת קציר החטים ג' חדשים לחורב ביום שתכה שרב ושמש להיות צוותו לאשה עניה סוערה גיורת מואביה ולמה חרד אליה את כל החרדה ההיא אך אין זה כי אם שזה יורה כי לבו ועיניו עליה להמליכה תחת אשתו ראשונה כי ע"כ הנערות אשר היו עם האשה שמתה בהיותה גבירה מחנך אותן עם רות מעתה כי זה יורה כי לבו עמה להמליכה תחת הראשונה והוא כי נפשו אותה לתקן נפש קרובו. ועל השנית אמר הנה הוא זורה וכו' כי לילה מעמד כרי והוא שוכב בצידו והנערים רחוקים משם כמאמר ז"ל כי היה שומר הגורן פן יטלו מהגורן לתת אתנני זונות ובזה נתקנה השנית כי הכרי שהוא תל מפסיק בינם לבינו באופן לא ישלטו בעיניהם במקום אשר בועז בו. ועל השלישית אמר ורחצת שהוא טבילה. ועל הרביעית אמר וסכת שהוא לרמוז לו בראותו אותה משיחת שמן בבשרה כי רמזה לו כי ממנו יצאו מלכים משוחים בשמן ואין ערך ליקר וגדולה זו לבלתי הרפות ממנה. ועל החמישית אמר ושמת שמלותיך עליך והוא כי לא אמרה ולבשי כי אם ושמת שהוא שתשים אותם עליה שהיא על ראשה ופניה להתנכר ולאיש יחשבוה ולא יחמדוה ולא בלבד תתנכר מעם הארץ כי אם גם מבועז עצמו וזהו אל תודעי לאיש מן הטעם האמור למעלה לדמות הענין אל מעשה לוט כמדובר ואף זה פקחה עיניה לאמר אליה ושמת שמלותיך והוא כי אין ספק כי גם שבגדי שבת היו כמ"ש ז"ל אין ספק כי לא בגדי משי ורקמה היו כי ירדו לשערים היא וחמותה ובכן היה לה לשאול מאת מכרותיה ושכנותיה שמלות נאים ואם ככה היתה עושה יקראו לה השכנות שם רע באומרן למה זה תשאלי בגדי חופש ורקמה לא חדש ולא שבת ותחשד בעיניהן ע"כ אמרה לה ושמת שמלותיך שלך כאשר המה ולא מזולתך:
ובמדרש ורחצת מעו"ג שלך וסכת אלו מצות וצדקות ושמת שמלותיך עליך וכי ערומה היתה אלא אלו בגדי שבת. והנה ראוי לשום לב במאמרם זה כי היעלה על לב כי מאז נתגיירה עדיין לא הטהרה מע"ג. ב' אומרו וסכת אלו מצות וצדקות כי הזמן קציר לעשות בו מצות וצדקות. ג' מה ראו על ככה להוציא הרחיצה והסיכה ממשמען. ד' אומרו אלו בגדי שבת כי הלא לא טובה העצה ללבוש בגדי שבת כי אדרבה היא עת האסף ולכת כמתגנבת באישון לילה ולא ללבוש בגדי מועד ושבת כמתייהרת וחוגגת ומה גם אם יכלימנה בועז על בואה לשכב מרגלותיו ואוי לה לאותה בושה באמור אליה האם לשמחת המעש' הזה הוד והדר לבשת וכדי בזיון.
אמנם לבא אל ביאורו נזכירה מאמרם ז"ל על דבר הפרה אדומה והוא אומרם משל לבן שפחה שטינף פלטין של אדון אמר האדון תבא אמו ותקנח כך העגל הוא בנה של פרה תבא פרה ותכפר על מעש' העגל והנה נתבאר אצלנו במקומו שהענין היא כי כתם עון ע"ג גם כי ישוב האדם ממנו אינו נטהר כאחד פעם א' עד ישוב שנית ברחיצת תשובה פעם או פעמים וע"כ גם כי בעגל אשר עברו נענשו מהם במיתת ב"ד ע"י בני לוי ומהם נבדקו כסוטות ומהם במגפה והנשארים שבו בתשובה על מה שלא מיתו עם כל זה לא יבצר שחלאת זוהמת נחש שפסקה מהם וחזרה בעגל שנשארה אחר תיקון העגל והיא טומאה שהיא הכנה לאדם לחטא והיא הכרוכה באדם עד מותו כי היא תמיתנו והיא המתדבקת כנוגע במת לטמאו וע"כ תבא אמו ותקנת הטנוף שגרם העגל ונדבק כנוגע בחלל חרב או במת כלל הדברים כי טנופת אשר חטא בע"ג לא במהרה תנתק ותמוש מהשב ממנה כי עוד ישאר טינוף מה כי עם רוחו גויתו עודם בהכנת היותם קרוביה לחטא עד ישיב ירחץ בהרהורי תשובה וחרטה והתבייש בינו לקונו והכנע לפניו על אשר חטא על הנפש.
עוד הקדמה שנית והיא מאמר ספר הזוהר הזכרנהו למעלה והוא כי בליל שבת שהנשמות עולים למעלה ממחיצתם בעולם העליון מתלבשות נשמות הצדיקים בנשמות הגרים וע"ד זה כתבנו למעלה שהוא לאשה הצדקת בעלות' כי תתלבש בנפש גיורת והוא אשר כתבנו שהיתה ברכת נעמי לרות באמור אליה יעש ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים שהיא שתזכו להתגייר ויעש ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים שהלבשתם אותם תכריכין משלכם כחסד ההוא יעש ה' עמכם חסד שתהיו אתן מלבושים לצדקניות ועמדי שיהיה חבור התלבשותכם עמדי כי תהיה מלבוש אלי.
עוד הקדמה שלישית וגם היא מספר הזהר הלא היא כי כל נפש ונפש העולה למעלה טרם עלותה מקדושת השבת יושפע בה שפע קדושה עליונה מלמעלה ויתלבשו הנשמה ברוח והרוח בנפש ואח"כ תעלינה יחד נמצא כי נפש הגר או גיורת תחלה תתלבש לבושי יקר שפע עליון ותלבש הנשמה ברוח והרוח בנפש ואח"כ בכל שפע קדושתם ומלבושים של שבת תהיה לבוש לנפש הצדיק או צדקת.
עוד הקדמה ד' והיא כי כאשר בשבת מאליו יהיה השפע כולל והתלבשות ועליות הנשמות לכל ישראל כן גם בחול לעושי מצוה ומה גם בהיות מצות זווג לשם שמים גם כן ימשוך ייחוד עליון נעשה ע"י עושה המצוה לפי בחינתו כענין מה שאין אנו מניחין תפילין בשבת על כי מה שנעשה בחול על ידי מצות תפילין נעשה בשבת מאליו מפאת השבת ובזה נבא אל הענין בשום שכל והבין מאמר' ז"ל באומר וירדת הגורן וירדתי כתיב זכותי תרד עמך כי הלא כמו זר נחשב איך זכותה תרד עמה וגם למה הכתוב תואר הדבר אל עצמה ממש באומר וירדתי הגורן כאלו היא ממש היורדת. ועוד כי על פי דרכם גם אומרו ושמתי שמלותיך ראוי לדרוש כי ושמתי כתיב ביו"ד ולמה עשו כעלמת עין ממנה:
אמנם רז"ל הוקשה להם מה צורך הסיכה הזאת והיה די הרחיצה כי הטבילה מוכרחת. שנית מה שפירשו בפירוש באומרו ושמתי שמלותיך וכו' וכי ערומה היתה וגם ענין היודי"ן שבמלת ושמתי ובמלת וירדתי אלא שלא פירשו הדבר בעצם רק במלת וירדתי כי במלת ושמתי קרוב להשיב כי היא תעזור לה לנחץ הדבר ועוד הוקשה לו אמרו עליך שהיא מלה יתירה והיתה יכולה לקצר ולומר ולבשת שמלותיך ולשתוק ממלת עליך על כן פירשו כי הלא ראתה נעמי כי אך לזאת יחרד לב רות ויתר ממקומה באמת באמור כי לא טובה העצה אשר ייעצה בפעם הזאת כי מי ישמע לדבר הזה ולא תצילנה אזניו כי תרחץ ותסוך ותלך באישון לילה במקו' גדודי בחורים קוצרים ונערים ותלך בלט ותגל מרגלות איש שר וגדול בישראל ותעיז פניה ותאמר לו לשכב אצלה להיות עמה כי הלא תתעתד למקרים רעים ופגעים אשר לא טובים ותהיה לה למחיתה ולבושת וגם לחרפה ע"כ קידמה ותאמר אל תראי כי הנני מקשרת נפשי עם נפשך ע"י מצוה זו מעין אשר עתידה להתקשר בי אחרי מותנו בליל שבת כאשר כתבנו כי כאשר השב' גורם ייחוד ועלייה בלבושי יקר כן המצו' ומה גם מצו' זיווג לשם שמים כזה שבו זיווג ומעין ייבום והביא מלכות בית דוד לעולם אך צריכה את לעשות הכנה לחול בנפשך השפע הזה ראשונה לבער חלאת ע"ג הוא חלאה הנותרת לקרב האדם לידי עין וצריך הרהור תשובה וקבלת הפרד מכל הדומה לשום כיעור בכל לב וזהו ורחצת מע"ג והיא ההקדמה הראשונה ואחר בער כל כיעור עון אשמה ואח"כ וסכת שתקבלי בכל לב לשמור ולעשות כל מצות ה' ושע"י הסיר בכל לב חלאת כל עון וקבלת עול כל מצות וצדקות מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה וע"י כן ושמת שמלותיך הם בגדי שבת והוא כי טרם העשות נפשך מלבוש אל נפש היא מתלבשת מלמעלה משפע עליון ובכל שלשת חלקים הרוח מלבוש אל הנשמה והנפש אל הרוח כי נוסף על קבלתה מל"ת ומ"ע גם על יד מצוה זו שאת הולכת לעשות שהיא זיווג לשם שמים תעשי ייחוד למעלה ותלבשי בגדי שבת וכל זה עליך שהוא בשורשי חלקי נפשך שעליה למעל' מגופך והם הנקראים בגדי שבת שהם הנעשים בשבת ע"י השבת עתה יהיה לך על ידי המצוה הזאת ושתי הכונות שהקדמת אותם הבגדים והכוונה היא שע"י כן גם שורש נפשי למעלה ע"י העשות מצוה זו על ידי כעדי תלבש בגדי שבתך מעין אשר יהיה לי אחר סילוקי שתהי' מלבוש אלי. וזהו אומרו ושמתי שמלותיך כי אני אלבש שמלותיך שהם בגדי שבת שהם מלבוש אליה כמדובר למעלה ושעור הכתוב ושמתי שמלותיך הם בגדי שבת שהם עליך למעלה ממך ולא אמר' ותלבשי כי אינו רק בנפש שלמעלה ממנה שתשים השמלות זו על זו נשמה ברוח ורוח בנפש עליה למעלה ממנו וכתיב ביו"ד לרמוז שבגדי שבת שתשים רות עליה רוח נעמי תתלבש בם וע"י כן וירדתי הגורן שהיא עצמה יורדת עם רות כי נקשרה רוחה ברוח רות כי נתלבשה בה והיה כיורדת ממש וזה אז"ל זכותי תרד עמך כי זכותי שהיא מטפלת במצוה זו הוא הגורם ההתלבשות כעת וע"כ העתיקו הדבר בלשון זכות וגם להסתיר הדבר כדרכם בעניני סוד וע"כ עשו העלמת עין מסוד יו"ד של ושמתי על שהוא דבר קשה להלביש הדבר לבלתי גלות הסוד כדרכה:
ויהי בשכבו כו'. הנה מלת ויהי משוללת ענין כי מה יהיה בשכבו שאם הוא אומר וידעת מה הויה מחודשת יש אצל השכיבה כי מה שהיא תדע המקום אינו דבר מתהוה ומהראוי יאמר וידעת את המקום אשר ישכב וכו' וגם אומרה ובאת וגלית וכו'. למה אמר לשון ביאה ולא אמר והלכת וגלית וכו' שהוא הלשון הצודק יותר. ועוד אומרו מרגלותיו ולא אמר וגלית אותו ולא המרגלות בלבד. ועוד והוא יגיד לך וכו' שיורה שלא בכוונה שיבא עליה כדרך כל הארץ כיוונה רק לשיגיד לה את אשר תעשה וא"כ איפה למה צותה עליה לעשות את המעשה ההוא כי הלא תכלם חנם. ועוד אומרת ושכבתי ביו"ד יתירה כי ושכבתי כתיב ועוד אומר' תעשון בנון יתירה.
אמנם הנה כתבנו בסמוך כי קבלה היתה בידם שהיתה פרידה טובה עתידה לבא ממואב ליבנות ממנה מלכות בית דוד גם כתבנו כי האשה הזאת דרך ייבום היה ענינה כי רוח מחלון בקרבה וע"י הגואל אשר יקחנה אשר תלד יקום על שם מחלון המת כנלמד מחכמי האמת ובזה מתוך כשרון מעשיה היו גם בועז גם נעמי נותני' אל לבם אולי זאת האשה אשר הוכיח ה' לבא ממואב אך נעמי היה הדבר יותר חזק בלבה כי היא זאת והיתה חוששת אולי לא כן הדבר בעצם בלב בועז וע"כ אמרה אחכמה לשלחה אחרי אכלו ואחרי שתה לשכב אצלו להיות עמו למען בועז יתן אל לבו כי זאת ולא אחרת העתידה לבא ממואב כי יראה מעשה ויזכור מעשה בת לוט אשר היה כתבניתו ויסכים ויאמר אין זה כ"א רחילא בתר רחילא אזלא וכעובדי אמא כך עובדי ברתא ומה גם לאשר כתבנו למעל' כי רות היא עצמה בת לוט הבכירה והביאה הוא יתברך לעולם לבא לקחת לה שכר מחשבה טובה אשר כיוונה בשכב את אביה והן זאת היתה עם לב נעמי כי על ידי ראות בועז המעשה הזה יתחזק בלבו הדבר ולא ישקוט האיש עד אם כלה הדבר.
ונבא אל הענין והוא כי אמרה לה ויהי בשכבו כו' שהוא למען בועז לבבו יבין כי זאת האשה אשר הוכיח ה' שממנה יצא מושל בישראל כי ע"כ תעשה כמעשה הראשון לגלות מרגלות שב גם ישיש לידבק בזרע קדוש ורב ורם ורמזה לה בלשונה כי היא עצמה בת לוט ושבה לאיתנה כי כאשר נאמר אז ותבא הבכירה ותשכב את אביה כן עתה ובאת וגלית וכו' והוא אומרו באת ולא אמר והלכת לומר כאשר אז ותבא ותשכב כן ובאת עתה פעם שנית וגלית מרגלותיו ושכבת שעי"כ יתן אל לבו ואם יהיה שלא יבא עליך מיד לא יבצר שהוא יגיד לך את אשר תעשין והוא כי חששה נעמי ענין היות גואל קרוב וראוי להקדים לו תחלה אם יחפוץ וז"א ושכבתי ביו"ד והיא כאלו נעמי שוכבת ואומרת והוא יגיד לך את אשר תעשין בנו"ן יתירה שהוא לשון רבים לומר שאינו ודאי שיבא אליך מיד ואל תחושי כי אינו שיהיה מסתפק אם את האשה העתידה לבא ממואב רק על דבר רוח מחלון שבקרבך וזהו ושכבתי ביו"ד כי מחלון שהוא חלק ממני עמך וצריך להקדים לגואל קרוב תחלה להקים שם המת על נחלתו וז"א את אשר תעשין לשון רבים לומר כי את אחת שהן שתים אתו רוח מחלון וע"כ צריך שהוא יגיד לך שהוא שתמתיני עד יראה אם יגאלך טוב כו' ושעור הכתוב מה שאני אומרת והוא יגיד כו' הוא על היותך כלולה מרוח מחלון כי ושכבתי שרוח בני בקרבך וצריך דרך ייבום וז"א תעשין את ורוח שמקשקש בך וע"כ צריך לימלך בגואל קרוב כמדובר לסלק ע"י הרוח ההיא אם יחפוץ כי הוא קודם:
עוד הזהירתה בשני דברים א' שלא תסתיר עצמה מהביט אל המקום אשר יבחר לישן שם עד אחר שוכבו פן בבואה לבקש את משכבו איפה הוא תטעה ממנו לזולתו ותלך לה אל מקום אחד מהנערים ויאחז בה או יחשדנה ע"כ צותה לה ואמרה ויהי בשכבו כלומר ויהי והמצאי את בשכבו ולא רחוק שלא תוכלי לראות המקום אשר ישכב שם ותצטרך אחר שכבו לבקש איה מקום כבודו פן תפגע תחלה באחד הבחורים וכדאי בזיון רק ויהי בשכבו ועי"כ וידעת את המקום אשר ישכב שם מאז וז"א וידעת את המקום אשר ישכב שם שמורה תהיה הידיעה טרם ישכב. עוד שנית לימדתה דרך ארץ בל תגלה צדו לשכב אצלו להיות עמו אצל חיקו כי הלא תורה אם ככה היתה עושה כי ראויה היתה אליו בשווי א' וכן לא יעשה כי הוא איש גדול ומי כמוהו בישראל והיא נכריה גיור' ע"כ אמרה לה וגלית מרגלותיו ושכבת אצל המרגלות כעניה סוערה אצל כפות רגליו כאומר' אליו יקרב את אמתו ואם יחפוץ לגאלך יקרבך אליו כי טוב אמור לה עלה הנה. ועוד טעם שני רמזה לה ג"כ באומרה והוא יגיד לך אשר תעשין לומר לא נכון ואמת הדבר אצלי כי יבא עליך כדרך כל הארץ כ"א שלא יבצר ממנו ידריכך בדרך טוב ואפשר בא' משני פנים או יגש אליך הליל' או יאמר עליך אם יש גואל קרוב יגאלך ולא ישקוט עד יבקש לך מנוח אשר ייטב לך. אמנם אלו היה ברור אצלו לא ישב פניך כעת לא יקרך בושה אם תבואי לשכב בחיקו אך אם יחזיק בדרך השני כדאי בזיון ע"כ אל תשיתי עצמך כ"א במרגלותיו והטעם הוא כי אינו ברור אצלי כ"א שהוא יגיד לך את אשר תעשין ותבוש בשומך עצמך אל הכנה גדולה לבא אליך. או בדרך אחרת שאמרה ע"י זה הוא ידריכך ויגד לך את אשר תעשין אך אם תלך לשכב בצדו אולי יגעל ביך כי יתנך לפרוצה בעצם ורדופה למשכב דודים ע"כ טוב בתי הדרך הזה. גם אפשר רמזה לה עוד שני דברים א' בל תפשיט עצמה ערומה מפני הצניעות בל תראה כחפצה ורדופה לקרב הנאתה וזה ובאת וגלית ושכבת כי כבואך כן תגלי בכל בגדותיך. שנית תגל ותשכב בצד מרגלותיו אך לא תשוב לכסות אשר תגלי למען יהיה דרך צניעות לומר בלשון נקיה ופרשת כנפיך לומר אליו יפרוש כנפי בגדו על שניהם וז"א וגלית ושכבת לומר ולא תוסיפי על זה ובזה אפשר כי אשר אמרה רות ופרשת וכו' לא מלבה היו הדברים ההם כי אם דברי נעמי ונרמזו פה:
ותאמר אליה כו'. הנה הראוי יאמר כל אשר אמרת אלי ולא אשר תאמרי שהוא עתיד וגם מלת אלי שנקראת על פה. ויתכן שאמרה שני דברים אצ"ל מה שאמרת לי עם היות שהלא כמו זר נחשב כ"א גם עוד מזה תוסיף ותאמרי אעשה ג"כ ולא למה שאני לפניך אני בושה מלעבור דבריך כ"א גם אם אעבור מנגד פניך ותצוי עלי ע"י שליח אעשנו וזהו שמלת אלי ישנה בנקידות ואינה בכתב לומר כי בין אהיה מצויה או לא אהיה מצויה לפניך לא אמיש מעשות מצותך. או יאמר הלא אמרת לי שאשכב מרגלותיו והוא יגיד לי את אשר תעשין שמשמעו שאתנהג על פיו בכל אשר יאמר גם שאת לא תאמרי אלי כך ע"כ אני אומר' כי גם אז כל אשר תאמרי אלי אעשה כי אתייעץ בך ועל פיך אשק בין אשוב אליך להיות אתך אם ידחה אותי בין אשאר שם עמו וזהו שמלת אלי נסתרת ונגלית לומר כי בין אם אהיה לפניך בין נסתרת ממך שאין מאמרך אלי בעצם גם שם כל אשר תאמרי אעשה כאשר הייתי באומני אתך וזה אומר' אחרי כן ותאמר שבי בתי עד וכו' כי עם שהן הם דברי בועז אליה חזרה לאומרם נעמי כי נמלכה בה והוא האמור:
ותרד הגורן כו'. הנה באומרו ותעש ככל אשר צותה חמותה היה נכלל ירידתה הגורן וכן אומרו ככל בכ"ף הדמיון כי הראוי יאמר כל אשר צותה חמותה ופרש"י ז"ל היא אמרה לה ורחצת וסכת ושמת וכו' ואחר כך וירדת הגורן והיא לא עשתה כן אלא אמרה אם ארד כשאני מקושטת הפוגע בי והרואה אותי יאמר שאני זונה לפיכך ירדה בתחלה הגורן ואח"כ קישטה את עצמה כאשר צותה חמותה עכ"ל. והנה בדרך הזה יתיישב מה שהערנו.
עוד יתכן במאמרם ז"ל שאמרו וירדתי הגורן זכותי תרד עמך והוא על היו"ד יתירה שכתוב וירדתי וראוי לשית לב כי הלא עיקר צורך יצטרף זכות עמה היה בדברים שבינו לבינה אם תקובל ברצון מאתו אם אין אבל בירידה אל הגורן אינו מן הפלא שיצטרך לה זכות לעוזר' אך אמנם הנה עיקר פחדה ומוראה תלוי בירידה אל הגורן והוא כ' אחר הגיעה אל הגורן אשר שם בועז אין פחד יתעלנו בה כי בועז מגן לה ולא היה פחד רק יש ספק אם תמצא חן בעיניו אם אין אך טרם הגיעה על הגורן בנשף בערב יום שם פחדה פחד אם יפגעו בה בחורים בלתי הגונים שרבו מארבה על כל גרנות דג והחזיקו בה ואין מושיע לה ומה גם לרז"ל האומרים כי היו הדור ההוא שטופי זמה שע"כ היה בועז שוכב בקצה הערמה פן יגזלו מהגורן לתת אתנן זונות ע"כ על זה אמרה לה נעמי אל תירא מחתחתים בדרך לרדת הגורן כי וירדתי הגורן זכותי תרד עמך ובזה יאמר ותרד הגורן וכו' לומר כי עשת' דרך ניחוש לומר אם יהי' אלהים עמדי ושמרני בדרך אשר אנכי יורדת הגורן בזה אדעה שמכ"ש שיהיה עמדי אלהים להצליחני עם בועז ואז אכין עצמי ככל צווי חמותי ואם לא אדעה וזהו ותרד הגורן ואז בראותה כי אז טוב לה אז אמרה הנה נא ידעתי כי רב זכות חמותי שירדה עמי ותצילני וא"כ גם כל צוויה לא אמוש ממנה על מה שביני לבין בועז כי כן תועילני גם לדבר ההוא וזהו ותרד וכו' ותעש וכו':
ויאכל בועז כו'. במדרש ויאכל בועז וייטב לבו למה וייטב לבו שבירך על מזונו. ד"א וייטב לבו שאכל מיני מתיקה שהיא מרגלת ל' לתורה. ד"א וייטב לבו שעסק בדברי תורה שנאמר טוב לי תורת פיך. ד"א וייטב לבו שהיה מבקש אשה שנאמר מצא אשה מצא טוב עכ"ל. וראוי לשים לב מה ראו על ככה לעזוב פשט הכתוב שהיטיב לבו באשר אכל ושתה והלכו לדרוש בדברים שחוץ ממשמעות הכתוב. ב' מאי בינייהו. ג' היפארהו הכתו' שבירך על מזונו כי הלא גם קל שבקלים מברך באשר הוא יהודי ועל פי דרכנו נשית לב אל אומרו מזונו ולא אמר על המזון. ד' מאין הרמז בוייטב לבו שבירך על מזונו. ה' אומרו שאכל מיני מתיקה מה בא הכתוב ללמדנו בזה שעשה הכנה לתורה וטוב טוב היה ילמדנו שעסק בתורה ולא שאכל מה שיכין לשונו בה. ו' שהכתוב אומר לבו והוא מפרש על לשונו וגם איך נרמז זה בכתוב. ז' למה מביא מפסוק טוב לי תורת פיך ולא מפסוק כי לקח טוב נתתי לכם כאשר הביאו ז"ל משם על מאמר יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים. ח' אומרו שהיה מבקש לו אשה שהלא יראה דשבקיה לחסידותיה שאחר שאכל ושתה היה מהרהר על אשה ומה גם כי לא היה לו פת בסלו ויהיה כמקשה עצמו לדעת ומי יחשוב כך על גבר חכם קדוש אלהים כמוהו שאדרבה נשבע ליצרו בהיות הוא פנוי והיא פנויה וטהורה. אך אמנם הנה ידענו כי צדיק אוכל לשובע נפשו לקיימה בגופו לעבוד את ה' ולא הרשעים כ"א להנאת גופם מטיבים לבם במטעמיהם ויין משתיהם וירם לבם וישכחו אל עליון קונ' שמים וארץ חלילה והנה מלשון הכתוב ויאכל וישת וייטב לבו יראה שעל האכיל' והשתיה מצד עצמו הטיב לבו ואין זה מדת צדיק האוכל לשובע נפשו והן זו תמיהת המדרש באומרו למה ייטב לבו כי לא טוב הדבר ישמח צדיק באכול ושתה ומה גם כי לא חודש ולא שבת או מועד היה לשמוח באכול משמנים ושתות ממתקים ע"כ אמר שברך על מזונו והוא מאמר המתרגם שתרגם ואכל בועז ושתה ואוטיב לביה ובריך שמא דה' דקביל צלותיה ואעדי כפנא מארעא דישראל ע"כ. וכוונת הענין כי עתה שהית' הערימה ראשונה שהעמיד אחר הרעב שנסתלק בזכות תפלתו בירך את ה' בכלל הדבר ומעין זה היא כוונת בעל המאמר כאשר נבאר בס"ד והענין כי הנה ידענו כי שלחן שהצדיק אוכל בה נקראת מזבח שהיא עבודה כאוכלים משולחנו של מקום וגם ידענו כי על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל ג"ח והנה בועז אחרי אכלו ואחרי שתה היטיב לבו למה וייטב לבו שברך על מזונו שהוא כי שמח על שברך ברכת המזון על מה שהוא מזונו שלו שכל ישראל היו נזונים בזכותו כאלו הכל הוא שלוש בתפלתו פקד ה' את עמו שהיה שמח וטוב לב על מה שזכה לברך את ה' ולומר ברכת הזן את הכל שהחזיק הטובה וברך את ה' כי הוא הזן עם היות כי המזון היה אז מזונו של בועז כי בזכותו ניתן נמצא ששמח על מה שגמל חסד עם כל ישראל שהיו נזונים בזכותו ולמה עשה כן כאשר אכל ושתה הלא הוא לסמוך שני עמודים אשר העולם נכון עליהם שהם עבידה שהוא השלחן אשר אכל בו וגמילות חסדים אשר שמח בלבו כי גם האכיל את כל ישראל שגמל להם חסד כי כלם אוכלים בזכותו והנה עדיין אין כאן רק שנים ע"כ אמר ד"א שאכל מתיקא להרגיל הלשון לתורה והיא כי רצה לשכב אחר שני דברים המביאים שינה וכדי לזרז לשונו לשנות פרק אחד או שנים בשעה קלה טרם תתקפנו שינה אכל מתיקא שהיא מרגלת לשון לתורה ושנה פרקו ושכב הרי ג' העמודים א' עבודה זולת עמוד העומד מאליו אשר כל ישראל אוכלים אז בגמילות חסדו ותורה שהרגיל בה לשונו והנה לפי זה שאכל מה שמרגיל הלשון הוא לתורה שבע"פ בלבד וטוב טוב יהיה גם חלק לתורה שבכתב על כן אמר ד"א שעסק בתורה שנאמר טוב לי תורת פיך שהוא מה ששמענו מפיו יתברך אנכי ולא יהיה לך שהיא תורה שבכתב כי גם היא צריכה ולא תורה שבע"פ לבד המתייחסת אל הלשון ועל כן הביא מפסוק זה שנאמר בו תורת פיו יתברך שהוא שבכתב ד"א שהוא בחינה אחרת כי אחרי אכלו ואחרי שתה שהיא עבודה ראה והנה היתה חסירה ממנו גם זו למה שהיה שרוי בלא אשה ועיקר העבודה תלויה לבלתי היות הכהן שרוי בלא אשה כנודע וגם עמוד התורה איננו כי שרוי בלא אשה שרוי בלא תורה ע"כ אמר ד"א שהיה מבקש אשה והיא כי בראות את עצמו חסר מהשני עמודים על העדר ממנו אשה ותמשך מזה דאגה עתה שהיחל בגורן שעורין שהיחלה פקידת הלחם בישראל כי בעוד שרעב בעיר אסור לשמש ע"כ וייטב לבו כי את לבו הדואג הטיבו במה שגמר בלבו לבקש לו אשה ולא ישקוט עד יבקשנה וינח כאלו יש לו פת בסלו ומה גם אם היה לבו על רות כמדובר למעלה ומספר הכתוב כי רצון יראיו יעשה ויביאה לו על המטה אשר הוא שוכב עליה כי תבא בלט כו':
ולבא אל ענין ביאור הכתוב נשית לב. א' אומרו ויאכל בועז וישת למה שם את שמו בין האכילה והשתיה ולא אמר ויאכל וישת בועז. ב' אומרו ויבא לשכב וכו' למה מזכיר הביאה לשכב ולא השכיבה ומהראוי לא יאמר רק וישכב בקצה הערמה וידוע כי בא לשכב שמה. ועוד שהיה צודק אומרו ותבא בלט כי לא באה בלט כשבא לשכב כ"א אחרי שכבו ולכן הראוי יאמר וישכב וכו' ותבא בלט וכו'. ג' אומרו ויהי בחצי הלילה מה צרה היתה שם שאומר ויהי. ד' למה הודיענו שהיה בחצי הלילה. ה' שהיה ראוי יאמר תחלה שראה אשה שוכבת מרגלותיו ואח"כ יאמר ויחרד האיש כו' והן זה מתיישב לרז"ל כי תחלה חשש שהי' שד וע"כ יאמר ויחרד ואח"כ ראה כי היא אשה:
אמנם הנה היה עם לב רות לגלות מרגלותיו עודנו נעור טרם תתקפנו שינה ולומר אליו יפרוש כנפיו יקחה כי גואל הוא וע"כ מאז בא לשכב טרם ישכב היחלה היא לבא ממקום שהיתה בו למען תגיע עדיו ותגל מרגלותיו טרם ישן וזהו ויבא לשכב טרם וכו' ותבא בלט וכו' כי טרם ישכב היחלה לבא ועכ"ז ותגל מרגלותיו ותשכב והוא לא הרגיש כלום כי מיד תקפתו שינה בשכבו והנה היה מקום לומר כי אין זה רק כי יין עברו וישכב וירדם מיד לזה הקדים ואמר ויאכל בועז והקדים שמו אל השתיה לומר על יעלה על רוחך כי עשה עיקר מהיין כ"א ויאכל בועז כלו' כי לא עשה עיקר רק מהאכילה למה שהוא בועז אלא שאחרי כן וישת וייטב לבו כ"א שתה ואין לשכרה רק שיעור כדי שוייטב לבו בלבד ועם כל זה ותבא מיד ותגל מרגלותיו ותשכב ואין מחריד עד חצי הלילה ואין זה כ"א שה' היה המפיל חבלי שינה על עיניו עד העת ההיא כי עת רצון לבל יכעוס אותו צדיק והוא כי הלא ארז"ל שחרד חרדה גדולה דילמא הוא שד או רוח רעה מבעתו וא"כ הלא יפלא מה היה שיכול להתאפק מלהשמיע קולו לבני חילו כי לא רחוקים היו ממנו בלי ספק ע"כ היחל בפתח דבריו ואמר ויהי בחצי הלילה והוא כי הנה למדונו רז"ל במקומות רבים כי מחצות ואילך אין כח בכחות הטומאה להזיק כמ"ש בב"ר על ישלחו כצאן עויליהם כי בדור המבול היתה האשה יולדת ומשלחת הנער היולד בעד המספרים לחתוך טבורו והיה מעשה ושלחה אשה בלילה את ולדה והיה הולך וטבורו נגרר בארץ ופגע בכח הטומאה ואמר לו זיל גלוג לאמך דקרא תרנגול שאם לאו הייתי מזיקך והשיב הילד זיל גלוג לאמך שטבורי עדיין נגרר בארץ שאם לא כן הייתי הורגך הנה כי מחצות ולמעלה ניטל כח הטומאה מלהזיק וזה היה ענין בועז שהשיב אל לבו להתאפק לבלתי הרים קול וז"א ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והוא כי ויהי הוא צרה ואמר ראה את מעשה ה' כי הוי והצרה היתה בחצי הלילה וכי למה שהיה בחצי הלילה נמשך שאז יהיה נכון לבו בטוח מליזוק כי אין שליטתם מחצות והלאה וע"כ גם שחרד בהרגישו אעפ"כ וילפת ולא צווח ושיעור הכתוב ויהי בחצי הלילה לכן גם שחרד האיש עם כל זה וילפת כאמור עם היות כי ראה והנה אשה שוכבת וכו' אך היה מהטעם הכתוב:
עוד כיוון כי הלא דרך אנשים בהתחרד' ומה גם בעלות על רוח' אשר רוח רעה מבעתם או בא להזיקם או כפשוטו שבתחלת ראותו אותה חרד כי חשבה לזונ' כי לא במהרה תנתק חרדתו ממנו עד עבור שעה או שתים אחרי הגלות אליו כי העולה על רוחו היו לא היה ואמר ראה נא את אשר הפליא חסדו לה הוא יתברך כי ויהי בחצי הלילה ממש בהוויה חצי הלילה חרד וילפת וירא והנה אשה שוכבת וישאל לה בלב שקט מי את הכל בחצי הלילה זה אחר זה בלי הפסק כ"א היה לו דרך אנשים להמשך חרדתם הלא לא יבצר ממנו מקצוף עליה ומגער בה מה לך פה כי באת אלי להחרידני ולבעתני ומה גם תכף לחרדתו אשר לבו בל עמו כי ייתר ממקומו והוא לא כן עשה רק עודנו חרד הטיב לבו וידבר אליה דברי שלום ואמת ויתכן רמז הכתוב לזה ג' סבות א' באומרו ויהי בחצי הלילה כי האלהים עשה לא יעור משנתו עד חצי הלילה הוא עת רצון מאתו ית' שיהיה מעיר לעזור יעש ה' עמה חסד וגם יגן מגן דוד אשר היה חצות לילה עתיד לקום להודות לו ית' ומה גם לרז"ל האומרים שעל אשר לא קיללה בועז שהיה בחסד אלהים היה קם בחצי הלילה להודות לו יתברך כי ע"כ גם השם יתברך גם הוא מעתה יעשה למען העתיד להחזיק לו יתברך טובה: עוד שנית כיון באומרו האיש ולא אמר בועז כלומר האיש השלם כי זה ענין איש בכל מקום במקר' כנוד' מרז"ל במקומות רבו מספר ובכן צדקתו עשה להתנהג בחסידות. עוד שלישית כי ראה כי אין ספק כי אין לבבה למרע כי ראה כי והנה אשה שוכבת מרגלותיו ולא מרגלות אחד מהבחורים אך אין זה כ"א כי מהבחורים היא בורחת וכשרה היא ועוד שהיתה שוכבת לאטה ולא כמבקשת ותובעת הנאת' כי ע"כ לא שכבה בחיקו ע"כ אמר בלבו כי נכון לבה ותשקוט חרדתו כרגע וישאל אות' מי את וזהו והנה אשה שוכבת מרגלותיו ויאמר וכו':
או יאמר בשום לב שהראוי יאמר והנה אשה וכו' כי לא להודיע המציאות בא הכתוב רק להודיע אשר הודע אליו. אך הנה ידענו מחכמי האמת כי חצי הלילה היא עת התעוררות הקדושה וע"כ בהזמין הוא ית' אליו האשה אשר הוכיח להוציא ממנה שורש ישי אשר עומד לנס עמים העביר שם כח קדוש' ויחרד האיש כענין והאנשים אשר היו עמו לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם שהוא מהקדוש' ולעומת זה ראה כי וילפת כפירוש רב מגמרא שנעש' כראשי לפתות שהוא קשוי כפי' רש"י עם היות כי והנה אשה וכו' שיורה שהוא מכח חצוני המקשה אותו לטמאו על כן היה נבוך ושאל מי את או לשם שמים כנראה מהחרדה או להפך כנראה מהלפת שהוא הקשוי אז אמרה אנכי רות אמתך וכו' לשם שמים:
ויאמר מי את וכו' ותאמר וכו'. הנה אומרו אמתך זה פעמים יראה כפול וכן יראה כי שינת' מצווי חמותה כי היא אמרה לה ושכבת והוא יגיד לך את אשר תעשין אך לא שתאמר היא אליו את אשר יעשה כאמור אליו ופרשת כנפיך אך הנה באמור אליה את אשר תעשין מיראתה פן תגל מרגלותיו והוא ישן אולי יחרד ותביא עליה קללה ולא ברכה כי חרדת אדם יתן מוקש ע"כ במתק שפתיה ראתה ותתקן באומרה ויהי בשכבו וידעת את המקום ובאת וגלית מרגלותיו כו' לומר כי בבואו לשכב תדע המקום ומיד כאשר ישכב טרם ירדם תבא ותגל מרגלותיו כי אז לא יחרד כאיש אשר יעור מרעיד משנתו ואמרה לה כי אז בראותו אותה יבין אשר עם לבבה וגם כי יתן אל לבו כי כעובדי אמה כך עובדי ברתא ככתוב למעלה כי עשתה כבת לוט לאביה ובזה יתן אל לבו כי זאת היא המיועד' לצאת ממנה וירא' כי גם היא לשם שמים כיוונה לבלתי לכת אחרי הבחורים ובכן לא תצטרך לדבר דבר אך אחרי כן גם שהיא עשתה כן כי מאז בא לשכב באה היא שמה כאומרו ויבא לשכב בקצה הערמה ותבא בלט ותגל וכו' אך הכתוב גלה לנו למה לא נעשה כמאמר נעמי והוא כי היה מדי אכלו ומדי שתותו וייטב לבו וסמוך לערימתו כשמחת בקציר כי כל אלה מרגילים לשינה ע"כ כרגע וישכב וירדם ועוד שהיא גם היא מענותנותה באה בלט באופן כי במעט תנומות לא הרגיש בשכבה או שמן ה' היה ששכב וירדם וע"כ נשתהית שוכבת מרגלותיו עד חצי הלילה שהוא עת רצון והוא לא הרגיש וז"א ויאכל בועז וישת וייטב לבו וגם שויבא לשכב בקצה הערמה וגם שהיא באת בלט ע"כ ותגל מרגלותיו ותשכב ולא הרגיש עד אחרי כן כי ויהי בחצי הלילה הקיץ ויחרד וכו' ובכן בהיות שבועז לא הכירה הוכרח לשאול את פיה ויאמר מי את והוכרחה לענות ולומר אנכי רות אמתך ותאמר בלבה גם שאודיע אליו כי אנכי רות לא יספיק זה כאשר היה מספיק לו הכירני משכבי טרם ירדם שלא הייתי צריכה לדבר דבר והוא יגיד לי אשר אעשה כי הלא אז בטוב לבו ובאשר יעלה על רוחו כי לשם שמים נתכוונתי כאמור לא הייתי צריכה להמתיק הדברים כי הוא יבין ואז שתיקותי היה יפה מדבורי אך עתה אחר כל החרדה הגדולה אדרבה יתנני לפני בת בליעל או ידבר סרה והלואי אמתיק הדבר בפי ויכנסו באזניו ובכן אמרה ופרשת וכו' וענין דבריה יהיה כי מלבד הודיעה מי היא במתק שפתיה תדיח המעיקים האפשרים יהיה לה לפניו. ראשונה אולי לא תהיה כשרה בעיניו. שנית בל ישית לב אל היותה מואביה. ושלישית כי היא מא' הריקות והוא גדול הדור ומשלשלת ייחס גדול. רביעית על עשותה הפועל המגונה הזה לבא לילה לשכב מרגלותיו על כן קדמה ותאמר על הא' אנכי רות כלומר אנכי רות אשר הפלגת לדבר עלי כמה מעלות טובות באומר הגד הוגד לי כל אשר עשית וכו' ישלם ה' וכו' באופן כי כשרה אני בעיניך. ועל השנית אמרה אמתך כלומר איני כאשר דברתי אליך זה ימים באומרו וכי דברת על לב שפחתך שהשויתי עצמי אל אחת השפחות אשר אין טבילתן ויהידותן שלמה רק לשם עבדות ואסורות לבא בקהל אך אנכי כעבריה ממש כי גיורת וצדקת אנכי בעצם כא' היהודית והוא כי מואביה תקרא שפחה והישראלית הנמכרת תקרא אמה וז"א אנכי אמתך כלומר לא תתייחס הכנעתי כמשרתת אליך כ"א לאמה אשר עבריה היא ממש כי מואבי ולא מואבית כתיב וטעמו וראו כי לא אמרה תפרוש כנפיך על אמתך כי אם ופרשת כבאה להוסיף על כיוצא בו והוא כי הוא אמר אליה אשר באת לחסות תחת כנפיו ואם המואבית מתועבת מלבא בקהל כמואבי איה איפה חסותי בצל כנפיו אם מתועבת אנכי מבא בקהלו אך ודאי אתה הראת לדעת כי קרובה אנכי לפניו ית' וחוסה בצל כנפיו ובכן גם אתה ופרשת כנפיך ג"כ כשם שהוא ית' כנפיו פרושות עלי כדברך ולא תגעל בי. ועל השלישית חזר ואמר אמתך לומר גם כי אני בערכך כערך אמה אל אדוניה ראה כי גואל אתה והבט את מצות אלהינו בעשותך חסד עם המתים להקים שם המת על נחלתו. ואף גם הרביעית תקנה באומר' כי גואל אתה ולא עוד כ"א גם בזה העידו אל כל אשר כתבנו בכוונת נעמי בפעולה הזאת לומר הבט נא כי שמתי פני על דבר מצוה כי גואל אתה לבלתי השבית לאישי גואל ולהקים שמו על נחלתו כלומר ובין תבין מאשר לפניך כי הן אלה דרכי הורתי בת לוט לשכב את אביה להקים זרע בארץ ותשכיל ממוצא דבר אולי אהיה אנכי היוצאת ממנה להדבק בקדושה ויתכן רמזה לו הכרח אל כוונתה זאת באומר' ופרשת כנפיך לומר מאשר בחרתי בך תפרוש כנפיך אחרי זקנתך ולא הלכתי אחרי הבחורים תדע לך כי כל ישעי וכל חפץ הלא הוא על כי גואל אתה:
עוד אפשר קרוב אל כוונה זו רמזה בשובה לכנות עצמה לאמה פעם שנית והוא לתת שני טעמים אל שומה פניה כחלמיש אל כלימה זאת והוא כי הוא יתברך צוה על הקונ' אמה העבריה ישאנה הוא או בנו כדבר שנאמר אשר לו יעדה והפדה והוא לבל תצא בביזוי מביתו אחרי שנתבזית לשרתו בבית ונבא אל הענין כנותנת טעם אל פעולתה זאת להתבזות לפניו אמרה ופרשת כנפיך אל אמתך וכו' לומר הלא בפעולתי זאת יש עתה שני טעמים א' כי אתדמה לאמה כי לבל תצא בבזיון מלפני אדוניה פורש כנפיו עליה כן אנכי עמך כי אחרי התבזותי לא יאות תגעל בי וזהו ופרשת וכו' על אמתך כי בחינת האמה גם היא בי ועוד שנית כי גואל אתה כאמור בקודם:
או יאמר כי בשומעה מי את אמרה אם כוונת שאלתו להכיר מי אנכי אנכי רות ואם היא אם כשרה אני אמרה אמתך כמפורש ואם הכונה אם אני טהורה בטבילה ומכונת אמרה ופרשת כנפיך כי אין הכנה מעכבת וחזר לומר אמתך לרמוז אל תשיב פני אחרי אשר נתביישתי כענין האמה שע"כ מייעד אותה שלא לביישה וש"ת הלא טוב יהיה בקדושין ושבע ברכות לז"א כי גואל אתה וע"י ייבום אין צריך רק ביאה שגורמת ביבמה שהקדושין הם מאמר מדרבנן שנתקן אח"כ וזהו כי גואל אתה בתורת ייבום ואין צריך רק ופרשת:
או יאמר מי את וכו' והוא בשום לב אל היות מלת אמתך הראשונה בסגו"ל והשני' בשב"א והוא כי בהיות כי לב בועז כי זאת האשה העתיד' לבא ממוא' להקים שם בישראל וכן הוא בישרה כי עתיד שלמה לצאת ממנה והיה זה בזכות בנות לוט שכוונו לשם שמים ע"כ יצאה מהן מהא' רות ומהשנית נעמה העמונית גם כתבנו למעלה כי הנראה מדברי חכמי האמת והצדק כי רות היא בת לוט הבכירה ונעמה היא הצעירה כי נתגלגלו לבא לקחת שכרן גם כתבנו למעלה כי ענין רות הוא מענין ייבום כי רוח מחלון היה מקשקש במעהא עד נתעברה מבועז כי הרוח ההוא ממנו הושתת עובד כמדובר למעלה: ונבא אל הענין והוא כי בראות בועז את המעשה הזה אשר עשתה בשיתה שומה את עצמה בסכנת בזיון וקצף בפנים מפנים שונים בין ממאורעות רעות המתרגשות מחתחתים בדרך פן יפגעו בה אנשים רקים ופוחזים ויאחזו בה וגם בלכתה אל משכב בועז ותגל מרגלותיו אוי לה לאותה בושה אם יגעל בה ויחשבה לזונה ויביישנה ויכלימנה או יקרא עליה את כל סביבותיו נעריו וקוצרי קצירו בקול גדול לדבר ולומר הראיתם בא אלי האש' הזאת לשכב אצלי להיות עמי ואקרא בקול גדול יבאו לראו' ההיתה כזאת בימיכם ואם בימי אבותיכם אם גם אל שב גם ישיש קרבה מה תעשה אל הבחורים ומה יענו אחריו כל השומעים את דבריו אם לא גדופים וחרופים כלימות ורוק וישיתוה בתה ובעתה ובכה תבכה ודמעתה על לחיה ואין לה מנחם ומה גם עתה אם בזעם אפו יקללנה וירא בועז כי על אלה לא שתה לבה אז אמר בלבו הנה לא יבצר כי זאת האשה העתידה לבא מבת לוט הבכירה וכאמה בתה כי כאשר היא לשם שמים שכבה את אביה גם זאת הבאה משרשה נפשה אותה ותעש גם היא כמוה אך נתן אל לבו לומר אולי לא בלבד הוא שלהיותה משורשה עשתה כמעשיה כי שמא אין זה מספיק לכל הדבר הגדול הזה אך הוא כי זאת היא עצמה בת לוט הבכירה אם מואב וע"כ שינתה את אשר היחלה לעשות כי היא היא והן זאת כלל בועז בשאלתו באומרו מי את והנה כתבנו למעלה כי זה היה בין נעמי ורות שהיו חוששת על זה ומה גם לרז"ל שאמרו כי זה היה דבר נעמי באומרה יתן ה' לכם ומצאן מנוחה שהוא על העתיד לבא לשלמה מלך ישראל כמדובר למעלה וע"כ רות בתשובתה פיה פתחה בחכמה ותאמר אנכי רות אמתך ולא אמרה אמתך בחטף התי"ו רק בסגו"ל לרמוז לה כי ג' נקודות נכללו בהבת לוט כי בה חלק מנפשה וגם היא גוף אחר וגם בה רוח מחלון וזה רמזה בג' נקודות הסגו"ל כלומר כי היא בת לוט ממש ואם אינו בת לוט רק מזרעה בלבד הלא לא יבצר כי שתי נקודות בי אני ורוח מחלון ולא על כך תפרוש ממני כ"א ופרשת כנפיך על אמתך בשב"א שהם שתי נקודות שהוא רות ורוח מחלון ומה שאני רומזת שתי בחינות אל תעש אל בחינת עצמי כי אם על בחינת מחלון כי גואל אתה ותקים שם המת על נחלתו ועל נועם מאמריה אלה השיב בועז ויאמר ברוכה את לה' בתי וכו' לומר הנה תחלה אני דובר על לבך ואומר כי לא תדאגי על אשר שמת פניך כחלמיש והיית בסכנת הביא עליך קללה כמ"ש ז"ל כי היה דוד משלם תודות לה' על אשר לא קלל בועז את רות בחרדה אשר חרד כי הלא אמר ברוכה את לה' וע"כ הוא יתברך שמר אותך מקללה והוא כי הלא את בתי כלומר כי נערה את וכבתי לי תחשב בערך זקנתי וגעלת בבחורים ואשר נסתפקת אם את בת לוט אם לא אני גוזר אומר ואומר כי את ודאי היא ממש ולא אשה מזרעה בלבד והטעם כי הלא הטבת חסדך האחרון מן הראשון והוא שאם לא היה מה שעשית את רק שבסבת בואך מזרעה נדבקה בך מדתה הנה זה היה אלו היה מה שעשית עתה דבר קטן מהדבר ההוא או דומה לו אך לעשות יותר מהראשון אין כח בסבת בואך מזרעה להעדיף יותר על מה שעשתה היא אך אין זה כי אם שאת ממש בת לוט והיטבת חסדך שעשית עתה שהוא אחרון מהחסד הראשון שעשית את בעצמך עם אביך והוא לבלתי לכת וכו' והוא כי החסד אשר עשית אז עם העולם שאמרו ואיש אין בארץ לבא עלינו וכו' ע"כ לבל יאבד העולם עשית אך אז שדבקת לאביך עם היותו זקן הוא שחשבת שאיש אין בארץ וע"כ לא הלכת אחרי הבחורים כי אינם אך עתה ישנם ועם כל זה לא הלכת אחריהם כי זה היה צודק אם לא היית מכוונ' לשם שמים בין אם היה הזקן שבחרת דל או עשיר. ואם נבא לפרש כפשט הכתובים יאמר כי כשמוע בועז את דבריה אלה וראותו המעשה אשר עשה המתייחסים אל ענין פעולת בת לוט אז אמר לבו אין זה כי אם זאת ולא אחרת אשר הוכיח ה' לבא מבת לוט כאשר כתבנו למעלה כי לא תבצר ממנו לפחות ידיע' צאת פרידה טובה מבת לוט כאשר דרשו ז"ל על הנמצאות ב' מציאות וכו' כי גדולה מזו אז"ל שאמר לה שהיה עתיד לצאת שלמה המלך ממנ' ובשש השעורים רמז לה אל ששה צדיקים וכו' ע"כ דבר על לבה ויאמר אליה הלא אמרת אנכי רות אמתך כרומזת היותך מותרת לבא בקהל והנה לא זו בלבד כי אצ"ל שהיתה מכלל לא יבא עמוני ומואבי כי אם שברוכה את לה' כי מזרעה את היא הברוכה לה' מאז העתידה לצאת ממואב ולא זולתך והוא מראותו עושה כמעשה אמה והוראת הענין היותו לשם שמים כמוה ובטוב מענה לשונה והראיה כי תוכך כברך כי הלא הגדלת חסדך כלומר המיוחד לך באשר את נערה יפה עד מאד כמ"ש ז"ל שכל הרואה אותה היה רואה קרי ועל כל זה נמנעת לבלתי לכת אחרי הבחורים כי זה לך נסיון גדול מכל חסדך הראשון ולבל יאמר איש כי אולי נתת עיניך בעושרי לא כן הוא כי הלא אשה כמוך לולא כוונתך לשמים לא שמת פניך אם דל ואם עשיר כל עוד שיהיה בחור מעם ובאומרו האחרון רמז פן יאמר אומר שכיוונה לינשא לזה כדי שע"י ממונו ישא בחור כרצונה אחרי כן בממון עזבונו כי הלא זה הוא האחרון אשר תעשו חסד כזה ולא תנשאי עוד כי שמת פניך לזה אם לא לשם שמים בהחלט. ואומרו מן הראשון פירשו המפרשים על שנתגיירה כי באת לחסות תחת כנפיו יתברך והלא כמו זר נחשב כי הלא אחרון וראשון עם האלהים עשתה ואין עושה מצוה יתייחס לעושה חסד חלילה גם שאפשר להשיב כי אמר שעשתה חסד עם נפשה ע"ד גומל נפשו איש חסיד והענין כי אמר לה הוא עם אלהי' ואדם עשית הלילה הזה והוא כי גם שבני אדם גם בני איש ייחסו פעולתך זו לבלתי הגונ' הלא בעיני ה' היודע האמת והצדק ברוכה את כי יודע אלהים כי כונתך לשם שמים כי באת לזכות נפש אישך וגם עם בני אדם עשית חסד גדול והוא באשר נקדים דברי חכמי האמת כי היה זה דרך ייבום להשלים נפש מחלון להקים שמו בישראל וידענו כי גדולה הטבת איש את נפש רעהו מהטיבו את גופו ואמר ראי נא כי הלא את נעמי ואת אישך עשית חסד כמשז"ל שהיטפלה בתכריכי אישה ומחלה כתובתה לנעמי כי על זה נאמר כאשר עשיתם עם המתים ועמדי כמשז"ל ואמר לה היטבת חסדך אשר עשית את אישך ועם אמו בהטפלך להשיב נפש בנה שהוא הטבת חסדך האחרון הזה הנוגע אל הנפש מן הראשון אשר היטבת אל גופם ומי יגיד שעל כן עשית ולא לחיבת נישואין לבלתי לכת אחרי הבחורים וכו':
ועתה בתי וכו' ראוי לשית לב אל אומרו ועתה שהוא מלה יתירה. ב' אומרו אל תיראי כי מה היא המורא אשר היה לה שיאמר שאל תירא ממנה. ג' אומרו כל אשר תאמרי ל' עתיד ולא אמר כל אשר אמרת אעשה לך. ד' איך הוא נתינת טעם לדבר אומ' כי יודע כל שער עמי וכו'. ה' אומרו ועתה כי אמנם וכו' כי מלת ועתה זו מיותרת גם היא. ו' אומרו כי אמנם כי גואל וכו' שהו' כבד ובלתי מסודר ובתיבות יתירות וגם מה ענין מלת אם שכתיב ולא קרי. ז' כי וי"ו של מלת וגם מיותרת שמורה שאינו גמר דבריו כי אם טעם שני והו' עדן לא גמר אומר טעם א' שיבא שני אחריו ואדרבה מה שקדם הוא הפך זה כי מאומרו כי גואל אנכי נמשך שהו' יקחנה מאומרו וגם יש כו' הוא שהוא נשמט מלגאול:
אמנם ראה לדבר על לבה פן בראות' כי שם לאל מלתה באומרה ופרשת כנפיך כו' ובמתק שפתים כאומרו ברוכה את לה' וכו' הדיחתה כי עתה תאמר בלבב' אוי לי כי נדמיתי כי נועצתי עצה נבערה כי נועצתי בושת ושמתי פני ללכת באישון לילה לגלות מרגלו' איש על מטתו ולומר לו יפרוש כנפיו יקחני לו לאשה ויואל נא לשכב עמי ואוי לה לאותה בושה כי עתה רשת פרשתי לפעמי כי מי יודע אם תחת זו תגעל נפשו בי כי יאמר בלבו האם הן גועו כל השדכנים כלם אבדו ועוד אינם כי לא מצאה איש או אשה דבר ידברו באזני על אודות האשה הזאת ואם ייטב בעיני הדבר אפרוש כנפי אקחנה אשיאנה לי לאשה דרך כבוד ולא דרך התפקרות כזה כי הנסתה אשה לבא לקחת לה איש מקרב מטתו בנשף בערב יום באישון לילה ואפילה והוא בטח בדד לגלות מרגלותיו ולאמר לו שכבה עמי וכן לא יעשה ומה גם בשדה בקצה ערימת גורן השעורים במקום שיש אנשים קוצרים ונערים אשר בשומע ישבע בחרפה באופן כי אולי ע"י המעשה הזה נבאשתי ונמאסתי בעיניו ולו יונח כי טובה אני בעיניו כי ראה כי לשם שמים נתכונתי תגעל בי מריב לשונות כ"א היא ידיננו לכף זכות ולא כן שאר העם כי אדרבה יאמרו כי הרעותי אשר עשיתי וכאחד הנבלות דברתי באמרי ופרשת כנפיך וכו' וע"כ גם כי הטוב בעיניו עשיתי ירחק ממני פי יהיה לבוז בעיני העם כלל הדברים כי תחת שתים אלה יהי עם לבבם כי נמאסה בעיניו ואשר החליק לשון באומרו ברוכה את לה' בתי פטומי מילי היו ולא מלבו רק כי בוש לדחותה בדברי' קשים כי בוש ממנה.
עוד אפשר חששה דבר שלישי והוא כי גם שנ' שלא יחוש בועז על קושי המעשה כי אינו רע בעיניו וגם הוא בלתי חושש אל לזות שפתי ההמון ולא יסירנה מלבו לגמרי הלא יספיק המעשה המגונה ההוא להשתדל בכל עוז ותעצומות יגאלנ' טוב עד אם כלה הדבר ובעז ידיחנה מעליו מש"כ אם היתה עושה השידוכין ע"י סרסור כי תיקר נפשה וצניעותה בעיניו וכבודה לאחר לא יתן ע"כ על שלש אלה התחכם בועז ככל צדקותיו לדבר על לבה ויסר את כל מעמד שלשתן מלבה א' לא' על הא' אמר ועתה בתי אל תיראי לומר הלא באשר עשית עתה וראית כי לא עשיתי מאמרך באומרך ופרשת כנפיך וכו' אל תיראי פן געלתי בך ולדחותך כוונתי בנועם שפתי כי רע עלי המעשה כי הלא אל תיראי כ"א עשיתי מה שאמרת עתה הנה אעשה כל אשר תאמרי לעתיד כי לדחות הענין כוונתי רק להאריך מעט כי מעשיך וכונתך רצויה אצלי וגם על הבחינה השנית שהוא מפני לזות שפתים כי בעיני ההמון לא טוב הדבר אשר עשית גם לזה אינני חושש כי הלא אשר יחרץ עליך את לשונו לא יהיו אנשי לבב חכמים וקדושים אשר בארץ המה כ"א רקים ופוחזים ליצני הדור ועל אלה איני חושש אחר כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את ובכן אחר שכל שער עמי שהם הסנהדרין ודומיהם אנשי החשיבות יודעים כי אשת חיל את לא תחוש על ריקים ופוחזים אשר לא מסוגם המה. ועל השלישית ג"כ אל תחושי כי הלא אשר חשבת שעל ידי המעשה הזה אשית עצות לקיים הגאולה ע"י טוב ולא ע"י הנה נהפוך הוא והוא בשום לב מה היה שהעיקר והקודם לגאול אמר כלאחר יד בסוף דבריו באומרו וגם יש גואל וכו' ובו היה ראוי להתחיל ולומר יש גואל קרוב ממני וגם אני גואל ליני הלילה אם יגאלך וכו' ואם לא יחפוץ וגאלתיך אנכי אך יאמר לה אל יעלה על רוחך שע"י מעשה הלז ארחיקך כי ועתה כלומר באשר קרה לך עתה במעשיך שהכרתי כי את היא העתידה לצאת לטוב ליך מבת לוט בשכר מעשיה לשם שמים ואת נמשכת אחריה לשום שמים בזה עתה דע לך כי אדרבה מעשיך יקרבוך משא"כ אלו שלחת אלי סרסור להשיאך לי כי אז לא הייתי מכיר סוד נפשך כאשר במעשה הזה כי הנה ועתה שהוא במה שעשית עתה ימשך כי מה שהיה ספק אם אקחך או אניחך נעשה ודאי כי עתה אמנם ואמת הוא כי גואל אנכי בודאי והוא כי עתה חשקתי במעשיך ואמנם תדעי כי גואל אנכי בעצם וטוב הוא כדבר נוסף עלי וזהו גם יש גואל קרוב ממני לומר מה שהוא אמנם ודאי הוא כי גואל אנכי כי על זאת אשתדל ובלשון וגם הוא מה שיש גואל עם היותו קרוב ממני כי בזה שעשית הכרתי האמת וזהו כי מלת אם כתיב ולא קרי לרמוז שעם היית שלא יבצר מהיות ספק בדבר אם אגאל אנכי או טוב עם כל זה האם והספק נעשה כאלו הוא פורח באויר והאמנם והוודאי נשאר במקומו כי גואל אנכי והוא כי בבואו טוב לגאול השדה יאמר לו ביום קנותך השדה מיד נעמי הוא להקים שם המת על נחלתו והוא ידע כי טוב לא ידע ערכה ויגעל בה כאשר עשה כי הוא אמר לו ביום קנותך וכו' להקים וכו' ובפתחון פה של נשואי רות געל בה ובשדה ואמר לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי באופן כי היותר ודאי הוא כי גואל אנכי ובלי וגם הוא כי יש גואל קרוב ממני שקרוב לודאי הוא כי גואל אנכי ויתכן ג"כ ובדרך הזה יהיה אומרו גואל אנכי פועל ולא תואר:
ליני הלילה כו'. ראוי לשים לב כי אומרו ליני הלילה ואומר שכבי עד הבוקר יראה ענין אחד ולמה נאמר זה פעמים, ועוד אומרו והיה בבקר יראה מיותר כי היה די יאמר ליני הלילה ובבקר אם יגאלך כו'. וגם מלת יגאל מיותרת והי' יכול לקצר ולומר והיה בבקר אם לא יחפו' טוב לגאלך וגאלתיך וכו'. ועוד כי הלא תנחומין של הבל ניחמה כי נתביישה במשכב בועז ואיש אחר יקחנה. ועוד מה זו שבועה חי ה' שכבי עד הבקר כי מה צורך לישבע על כך. אמנם אין ספק כי מה שהאריך לה היה עד יראה אם יגאלנה טוב שהוא קודם לבועז והנה הוא הבטיחה ואמר כל אשר תאמרי אעשה לך שיורה כ"א תאמר לה רות יקחנה הוא ולא תכלם לפני איש אחר ישכבנה אחרי אשר נכלמה ותגל מרגלותיו לא ישוב פניה כאומרו כל אשר תאמרי אעשה לך ואיך יתקיים זה אם יחפוץ טוב לגאלה ע"כ הקדים לדבר על לבה ואמר ליני הלילה וכו' לומר הלא אמרתי לך כל אשר תאמרי אעשה לך שמשמעו שאקחך לאשה כי כה יהיה דברך ודאי ולא להכיר פנים חדשות אל תתייאשי כי הלא ליני הלילה בלבד והיה אשר אמרתי כל אשר תאמרי אעשה לך בבקר כי אתנכל ירפה טוב ממך ומגאולת השדה למען יניחך ואקחך לי והוא כי הנה ידע בועז בודאי כי קשה בעיני טוב לקחת את האשה אך היה חפץ לגאול את השד' אך לא את האשה ע"כ היה עם לב בועז לאמר לו ביום קנותך השדה כו' תקח גם את אשת המת להקים שם המת על נחלתו למען ע"י כן גם את השדה לא יגאל ואת זה וזה יעשה בועז כאשר היה וזה מאמרו מעתה אליה לומר ליני הלילה בלבד והיה בבוקר מה שאמרתי כל אשר תאמרי אעשה לך כי בבוקר יהיה ודאי שאקחך והוא כ"א יגאלך טוב אותך אז יגאל השדה ואם לאו לא אניחהו שיגאל אותו וגאלתיך אנכי בודאי ולא הוא כי גם את הכל תעזוב בידי וז"א יגאל סתם כי חוזר אל השדה כי סתם גאולה הוא עליו אך באשה הוא דרך השאלה ואינו אומרו עליה סתם כ"א מפורש כאומר יגאלך וגאלתיך ומעתה גלה דעתו שיתנכל נגד הגואל לאמר לו ביום קנותך וכו' לשירפה ידו גם מהשדה ויגאלנו בועז להקים שם המת על נחלתו וז"א דעי כ"א יגאלך טוב יגאל מה שנקרא גאולה סתם שהוא השדה אם לא יחפוץ לגאלך כ"א לגאול השדה בלבד אז וגאלתיך אנכי בודאי והלא לא יבצר ממך מזמה לחשוב עלי כי רע עלי המעשה אשר עשית לשכב מרגלותי ותואנ' אבקש לשיקחך טוב ואם אפי' שאם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי אולי לא מלבי כי רע עלי המעשה אשר עשית לא כן הוא כי הנה גם שאמרתי ליני הלילה שהוא ללין במקום ההוא קרוב לו אך הנני שב ואומר חי ה' שכבי מרגלות' עד הבוקר למען תדעי כי לא געלה נפשי בך על זה כי אם כן היה הייתי מצוך תפרושי מעת' מאצלי וכן עשתה ותשכבי מרגלותיו עד הבוקר:
או כיוון באומרו חי ה' וכו' כעובדא דר' פלוני שהשכיב את הריבה במרגלותיו ואמר לתלמידיו במה חשדתוני ואמרו שמא יש בינינו מי שאינו בדוק אצלך כך עשה בועז השבועה תשכב שם עד הבוקר כי אין זולתו בדוק אצלו וכן עשתה ותשכב וכו' ועשתה בחכמה כי אמרה בלבה אולי בקירוב מרגלותיו בי בעצם אסבב הרהורין על משכבו ויקרהו מקרה לילה על כן מה עשתה נשמטה קצת ולא היה סמוכה אל מרגלותיו בעצם כאשר היתה בראשונה וזהו כי למעלה נזכרו מרגלותיו זה פעמים מלא באומרו ותגל מרגלותיו שוכבת מרגלותיו ופה כתיב מרגלתו חסר יו"ד. והנה באומרו אם יגאלך טוב יגאל וכו' כי הלא כמו זר נחשב לשון גאולה באשה כי אם בשדה כד"א גאולה תתנו לארץ אך במה שכתבנו למעלה כי מעין ייבום היה הדבר והוא כמאמר הסבא בספר הזוהר כי ענין הייבום היא כי האח המת משאיר רוח מרוחו בבטן אלמנתו ואמר כי ההוא רוח מקשקש במעהא ואין לה מנוחה עד תתייבם כמפו' שם נמצאת זאת האשה כמשועבדת אל צרת הקשקוש ואל זיקת היבם ועל כן בהתייבמ' פדיון וגאול' תחשב לה וז"א אם יגאלך טוב הנוגע אליך יגאל השד' כמדו':
ותשכב מרגלותיו וכו'. הנה אומרו אל יודע לזר יחשב שאמר כן לנעריו יסתירו הדבר כי מהנראה אין זר אתם בעת ההיא ורז"ל אמרו שהתפלל אל ה' יעשה שאל יודע בארץ כי באה וכו' וע"ד הפשט יאמר כי היה ירא מתת לה מתת פן יאמרו הרואים כי אתנה הוא לה ומה גם בימים ההמה ובעת ההיא שארז"ל שהיו אתנני הקוצרים לזונות מהגרנות באופן תחשד בעיני כל רואיה אך בראותו כי היא קמה ללכת בטרם יכיר איש את רעהו שהוא אצלי בטרם יכיר איש את מי שהוא רעהו כלומר הרגיל אצלו אז אמר אין ספק כי בעת הזאת אל יודע כי בא האשה הגורן כי איש את רעהו הרגיל אצלו לא יכיר כעת ומה גם את זו הבלתי רגילה אצל שום אדם ובכן לא תבוש גם כי אתן לה מנה אחת שעורים כי לא יכירוה לחושדה שמוליכה אתנן ועל כן אז אמר הבי המטפחת וכו' ויתן לה שש שעורים. ובמדרש א"ר חוני' ור' ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק כל אותו הלילה היה בועז שטוח על פניו ואו' רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שלא נגעתי בה כן יהי רצון מלפניך אל יודע כי באה האשה הגורן ואל יתחלל בה שם שמים ע"כ. נראה שהיה חושש בועז בל יתחלל באשה זו שם שמים כי יאמרו כי איש צדיק כמוהו עשה כדבר ההוא. ואחשוב על פי דרכם שאמרו שהוא בקש מאתו יתברך אל יודע כי באה האשה הגורן וכו' יתכן דרך אחרת כי אמר בועז הלא בהודע הדבר כי באה האשה אלי ותשכב אצלי יתכן שלא יחשדוני כי יאמרו כי צדיק אני וגם בא בימים ויודו ויאמרו כי לא פעלתי און אך יאמרו כי האשה ההיא לא לטובה כיוונה כי רדפה אחרי ותבא הגורן לשכב אצלי להיות עמי ותהיה לבוז על כן נא ה' עשה למענה. וז"א אל יודע כי באה האשה כי בשלה הצער הגדול עלי ולא לבד אבקש שלא יודע ששכבה אצלי כ"א גם שלא באה הגורן כי הלא לא יוסר ממנה לזות שפתים ועל דרך זה נשית לב אל ענותנות בועז כי לא בקש מאתו יתברך יודע אשר עמד בנסיון ולא קרב אליה מלבד שלא יבקש לו גדולות ראה והנה לא יעלה ארוכה כי אם על עצמו ולא על רות כי הלא יאמרו הן הוא כבש את יצרו אך היא לא עיכבה אך רדפה אחריו ותבא הגורן באישון לילה ותלך אליו על כן אמר לא אבקש כי אם למען כבוד' לעקור את הכל שאל יוודע אפילו שבאה הגורן:
או בדרך אחרת מעין הקודם והוא בשום לב אל ייתור וי"ו שבמלת בטרם כתיב בטרום וקרינן בטרם ולבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל בענין לוט כי בפסוק בשכבה ובקומה ארז"ל שנקוד על וי"ו של ובקומה לומר כי בקומה ידע וראוי לשום לב למה לרמוז שבקומה ידע נקוד על וי"ו ולא על אות אחרת מהתיבה ההוא וגם נשית לב אל אומרו למעלה ותבא בלט ולא אמר ותבא בלאט כי ע"כ יש מי שדחק ופירש מל' ויעשו חרטומי מצרים בלטיהם אמנם הנה במעשה בנות לוט עם אביהן הנה הן כוונו לשם שמים אך אביהן גם שלא ידע בשכבה ולא חטא כי לא ידע הנה בקימה ידע ונהנ' לדעת וזה נרמז בוי"ו שבמלת ובקומה לרמוז כי בקרבו ידע כי הוי"ו רמז אל מה שבקרבו שגם הוא מה שבקרב שמו כי הוי"ו שבמלת לוט שהיא מה שתוך אותיות שמו תרמוז על מה שבתוך עצמותו שהוא הידיעה שבלבו וע"כ נקוד על וי"ו שבמלת בקומה לרמוז כי בקרבו ידע כי הוי"ו רמז אל מה שבקרבו שגם הוא מה שבקרב שמו וכן ידע במספר קטן עם התיבה עולה י"ג ומלת וא"ו עולה י"ג לרמוז כי מה שהוא כשיעור מלת אות וא"ו שהיא מלת ידע הי' בו בקומו ובזה נבא אל הענין והוא כי בבא רות לשכב מרגלות בועז באה בלי פחד שיורגש לזולתכי הוא כנגד ותשכב את אביה כי היא כיוונה לשם שמים ואביה גם הוא לא ידע בשכבה כי אז היה לבו בל עמו כאלו אין בשמו וי"ו וזהי ותבא בלט שהוא שם אביה בלא וי"ו כי היה אז לבו חסר והוא הנרמז בחסרון וא"ו שבשמו כמדובר אך בקומה מהמשכב חששה כן ירגישו בה והלא תכלם כי בקומה היה חסרון זכות לכן ותקם בטרם יכיר איש את רעהו באופן תצא מאצל בועז טרם יכירוה ושמא תאמר למה נכנסה בה אימה בקומה לקום בטרם יכיר וכו' לזה הוטלה וי"ו במלת בטרם לרמוז כי היתה יראה על וא"ו שבמלת ובקומה שרומזת שבקומה ידע באופן שהיה בדבר צד אשמה וע"כ חששה לא יהיה לה עזר משדי בקימה כי בקימה שלעומ' זו היה לוט בוי"ו כי במה שבקרבו חטא וע"כ נאמר בבואה ותבא בלט כי הוא שם אביה בלא וי"ו ובאה בסמך זה שהיה מה שבקרבו חסר מש"כ בקימ' שהיא מלא כמדובר אז ויאמר בועז אל יוודע כי באה האשה הגורן והוא כי יאמר בועז הנה זאת טועה באצטגנינות שלה כי הלא היא חוששת פן יחסדנה הרואה אותה פורשת מאתי שהתעללתי בה ולא כן הוא כי הלא לא כן אנכי אצל כל העם כי לא חשידנא בעינייהו אך מה שאני מצטער הוא בל ידעו כי באה בלילה האשה הגורן כי הלא מי יסיר מלבם כי בבואה מהבית עד הגורן בנשף בערב יום באישון לילה לא פגעו בה בני בליעל ויתעללו בה אך אלו היה בלב כל רואיה כי מאתמול גמרה לה לקיטתה ומפחד בדרך לא שבה אל ביתה ותלן שם אצל בועז בלילה ההוא לא תחשד כי גדול בועז בעיני העם וכמקרה רבי יהושע שפדה ריבה א' ובלילה השכיבה אצלו רחוק מתלמידיו ובבקר הלך וטבל וישאל להם כשהשכבתיה אצלי במה חשדתוני אמרו שמא יש בנו מי שאינו בדוק אצל רבי וכו' וכשטבלתי במה חשדתוני אמרו שמא רא' קרי מטורח הדרך וכו' כן על הדרך הזה גם שידעו בשכבה במרגלות בועז לא יחשבו רעה לו כי בדוק הוא אצל כל אדם אך הפחד הוא פן יודע כי באה הגרן שלא יעלה על רוחם שנמלטת מחתחתים בדרך ע"כ התנכל ואמר לה הבי המטפחת וכו' וימד שש שעורים והוא כי אמר אם תבא העיר ואין בידה מאומה הלא כי יראה הרואה אותה פיו ימלא חשש וחשד כי יאמר אם מאתמול נשארה בגרן אצל בעז את נערותיו הלא אשר ליקטה אתמול היכן הוא כי לא באה אל ביתה בלילה שעבר אך אין זה כ"א שאשר ליקטה אתמול הביאה הביתה מהערב ואחרי כן בערב היא באה הגרן בבקר היא שבה אל הבית רקנית וא"כ איפה מה לה בלילה בגרן שאינו זמן לקיטה וביום בבית ומאומה אין בידה אין זה כ"א דרך נשים אשר לא טובת הנה לה ע"כ מה עשה אמר לה הביא המטפחת וימד שש שעורים שהן ששה סאין כמאמר המתרגם או פחות מהן לדעת רז"ל האומרים שלא נאמר שש אלא לרמוז לה ו' צדיקים שיצאו ממנה וכו' ויהיה הענין כי חש בועז פן יפגענה איש בדרך בבקר היא שבה ויחשבנה לזונה אם היתה חוזרת רקנית כמדובר ע"כ נתן לה השעורים כי עתה יאמרו הרואים כי אין זה רק שלהיות לקיטתה ביום ההיא הרבה כי הוא יותר מאיפה שעורים וע"כ לא היתה יכולה לשוב העירה כ"א לאט ויחשיך לה בדרך או יאמרו ששהתה בלקיטתה הרבה עד בא השמש על כן לנה אצל בועז ותקם ותבא העיר באשר לקטה וכל זה בהתעלם מהם כי באה האשה הגורן כ"א שיעלה על רוחם כי התעכבה שמה בלילה והנה עד ממהר על כל מה שכתבנו מאמרם ז"ל באומרם ויבא העיר לא הוה צריך למימר אלא ותבא העיר אלא מלמד שהיה הולך עמה שלא יפגעו בה אחד מהבחורים ע"כ הנה כי כל פחדו לא היה רק מחתחתים בדרך כ"א היה פחדו על עצמו שלא יאמרו כי בא ולן שכב עמה היה לו להתרחק ממנה ולא לכת עמה כי עתה יאמרו כי יתנו עדיהם ויצדקו כי הן הן עדיו כי מאין ולאין הלכו שניהם יחדיו ומי נתן נשיא ישראל הולך עם נערה מואביה בדרך וגם שש השעורים אשר על שכמה הלא יאמרו כי אתנה המה לה וא"כ איפה מה יעץ ללא חכמה ללכת אתה אך אין זה כי אם אשר כתבנו כי לא היה פחדו יחשדוהו כי נודע בשערים הוא אך כל אימתו לא היתה רק ללכתה בדרך וע"כ עמד ותקן הדבר כמדובר ובכלל הדבר הזה מצאנו ראינו טוב טעם אל אשר עשה בועז כי יראה בא לתת חרב ביד אויל שפתים לדבר תועה כי הלא כמו זר נחשב מי הכניסו בזה לתת לה שש שעורים ולהביאה לידי בזיון אולי יפגעו בה ויאמרו אין זה כ"א אתנן נתן לה ומה גם כי ככה היה מנהג אז כמ"ש ז"ל והזכרנו למעלה אך באשר כתבנו עלתה ארוכה ומרפא בכל הכתוב. או על הוי"ו יתירה אפשר זולת מ"ש ז"ל ואשר כתבנו למעלה יאמר כי קמה משם בנזר מלכות כי גם בועז גמר בלבו לנושאה ומה היה להוציא ממנה נזר מלכות ואמר שקמה משם בנזר כמספר בטרום שעולה כמספר נזר:
ויאמר הבי המטפחת וכו'. הנה באומרו הבי יראה ששואל ממנה תתן לו המטפחת אשר עליה ובאומרו ואחזי בה יראה שהמטפחת תהיה בידה והוא ימדוד בשתי ידיו וא"כ למה מתחלה תתן אותה לו והל"ל הסירי המטפחת מעליך ואחזי בה ועוד באומרו הבי המטפחת וכו' כי הנה היה ראוי כי כאשר לעומת אומרו ואחזי בה אמר ותאחז בה כן כנגד אומרו הבי המטפחת יאמר ותתן לו. והנה רז"ל אמרו ואחזי בה מלמד שחגרה מתנים כזכר והוא כי הוקש' להם איך יכלה בשתי ידיה לאחוז בד' כנפות המטפחת ובועז ימוד בה על כן אמרו שחגרה מתניה כזכר וראיתי מי שפירש מאמרם זה שכוונתם שחגרה מתני' לעשות יותר ממה שבטבע הדבר לעשות ע"כ. ולא יתיישב שא"כ עשתה יותר מזכר. ועוד שא"כ למה תלה הדבר בחגירה. אך כוונתם היא כי חגרה מתניה בחוזק כזכר ותשם שתי קצות המטפחת באזר והשנים הנותרים אחזה בידיה ובועז מדד לתוכה ובדבר הזה דמתה לזכר האוזר מתניו בחוזק וגם פן יציץ איש מרחוק ויחשוב כי זכר היא כנראה מתוך לשון המאמר ואחשוב על פי הדברים האלה או קרוב אליהם להשיב על הערתנו והיא כי הוא אמר הבי המטפחת בשבי' שאני זכר ואזור אזור במתני ואתן שתי הקצבות באזור האזור במתני ואחזי בה בשנים הנותרים ואמדוד בשתי ידי והיא לא עשתה כן שלא להטריח לאחוז ולמדוד וגם לבלתי יראה חבור בינו לבינה מפני הרואים אך ותאחז בה לבדה כמ"ש ז"ל כי שמה שתי קצות המטפחת באזורה וב' בידיה וע"כ לא נאמר ויתן כי אומר הביא המטפחת לא עשתה כ"א אומר ואחזי שהיא אחזה את כל קצותיה כאמור וע"פ דרכנו ראה ראינו ענותנות האשה הזאת כי מאז אמרה ופרשת כנפיך לא פתחה פיה על כל דברי בועז ועל כל אשר צווה לה כלל ועיקר עד התפרדם זה מזה:
ותבא אל חמותה וכו'. הנה אומרו ותבא אל חמותה ולא אמר אל נעמי בא להורות חסידות נעמי כי הלא דרך החמות להצטער בהנשא אלמנת בנה לאיש אחר מש"כ בבת שתשמח אמה בנישואיה אחר אלמנותה אמר כי עם היות שבאה אל חמותה אשר בטבע החמות לבלתי תשמח מדבר זה עם כל זה שאלה מי את שהיא פנויה או נשואה כמ"ש ז"ל והיתה שאלתה זו בהחזיקה אותה כבת וז"א בתי כלומר מיחלת תאמר לה כי נתקבלה ונשאה ותאמר רות בלבה אם אומר כי נשואה אנכי לא כן הוא עדיין ואם אומר כי אין לא כן הוא ג"כ כי הלא קרוב הדבר מאד כמ"ש והיה בבקר אם יגאלך וכו' ואם אומר לה שהדבר שקול ויגמר היום ולא אספר כל המאורע מראש ועד סוף הלא תשב נעמי ותאמר פטומי מלי היו לבל תתביישי כי א"כ איפה שהיה חפץ לגאלך למה נתן ליך שש שעורים האלה אך אין זה כ"א שכר בושתך נתן לך ולא יעשה דבר שאל"כ לא היה לו לתת לך מאומה כי הכל שליך אם יקחך ואם תאמר כי לנעמי שלחה לא תאמין באומרה מה יום מיומים ע"כ מה עשתה סיפרה לה כל אשר עשה לה האיש שהוא כי ערכה לפניה כל מעשיו וכל דבריו כלומר הנה נא ערכתי כל הענין לפניך ובין תביני את בטיב שכלך מה כונתו וכן היה כי מתוך דבריו הכירה כי נכון לבו עמה ולא ישקוט עד אם כלה הדבר היום וכאשר כלתה לספר כל אשר עשה לה האיש אז עשתה אמירה אחרת כלאחר יד מפתחון פה אשר היה מענין השש שעורים כלומר אשר ספרתי הוא העיקר אשר עליו אסמוך באמת ע"כ נאמר ותאמר פעם שנית בל יראה כי מזה היתה תשובה על הקודם ע"כ לא אמרה ושש השעורים האלה כי יאמר וכו' פן תראה כאומרת ואם תשיבני על הוראת אשר סיפרתי מאשר נתן לי הוא כי אמר וכו' יורה כי אין די בדבריו להחזיק בם עד שלא יספיק ראות השעורים אלה להפך כוונה הנראית בם ע"כ עשתה אמירה וענייה בפני עצמה כאלו היא כלאחר יד משיבה על הדבר גם שלא היה צריך בעצם ותאמר שש השעורים האלה נתן לי כלומר אין מזה הוכחה בצד מה שדחה אותי כי אין ספק שאני כנשואה וכנפרדת מאתך לבית אישי כי השעורים האלה הוא שנתנם לו לגמרי כדי שאני כבאה לבקר אותך בלבד לא אבוא ריקם והוא מעין הבא לראות את פני האדון ה' שהולך האדם מביתי כביכו"ל להראות ולבקר בהיכל אדוניו ומפני הכבוד נצטווה לא יראו פניו יתברך ריקם כן הדבר הזה ר"ל מה שאני באתי כמבקרת אותך כאלו עיקר שבתי בבית אישי ובאתי לבקרך ובזה אל תאמרי מה יום מיומים ששולחת ליך כי הוא נתן לי לגמרי כדי שאני מעצמי לא אבוא ריקם אליך שלא אבקרך בידים רקניות. ויתכן באומרו אל חמותך כי עתה היא כחמותך כי בן בנה היא רוח שבמעיכי אשר אני בא להוליד: ובכן עתה ראוי ליך אל תבואי אליה ריקם:
או יאמר מי את בתי כלומר לו באת בידים רקניות לא שמתי לבי לספק כי נתקבלת אליו אך מראותי שש שעורים האלה אשאלה מי את בתי כלומר האם אתנה המה לך אשר נתן לך בועז ולא לשם אישות היה הדבר ופטרתך לנפשך ע"כ אז אמרה בלבה אם אומר לה האמת כי בשתיקה נעשה הדבר ולא דבר לי מאומה בתת אותם לי הלא תתחזק לומר כי לא פירש כי בוש לפרש היה בתורת אתנן אך מאליו יובן ואם אומר אליה כי למענה נתן לה כי נעמי קרובה אליו מאד כמ"ש ז"ל הלא לא תאמין נעמי שכ"כ יקרה בעיניו ע"כ הקדימה ואמר' לה כל אשר עשה לה האיש שבכלל אומרו הטבת חסדך האחרון מן הראשון וביארנו שהוא הטבת חסדך עם חמותך ועם המת אישך בזה החסד האחרון ללכת אחר גואל שיקרא שם המת על נחלתו מן הראשון שהיתה הטבה גשמית ליותר הכתוב כמ"ש ז"ל ולהטפל בתכריכי המת בעלה ובכן מזה יראה כי כן לב בועז עם נעמי שהחזיק לרות את כל הטובה אשר עשתה עמה אז ע"י הקדמ' זו תאמין לה באומרה כי נתנה בשביל נעמי בל תבוא ריקם אליה וזהו ותאמ' שש וכו' לומר שע"י הקדמה הקודמת ותאמר שש וכו' כי אמר אל תבואי ריקם אל חמותך:
עוד יתכן שאחרי אומר' כל אשר עשה לה האיש שיורה כי חפץ בה וממהר לעשות הדבר חששה פן תאמר א"כ איפה למה נתן לך דבר שתאכלי ממנו ימים הרבה לז"א אם שש השעורים האלה שהוא שיעור רב נתן לי הוא כי אמר אלי כו' כאמור וגם זה יתכן על הדרך הראשון:
ותאמר שש השעורים וכו' ובפר' חלק א"ר תנחום דרש בר קפרא בצפורי מאי דכתיב ותאמר את שש השעורים האלה נתן לי מאי שש שעורים אלימא ו' שעורים ממש וכי דרכו של בועז ליתן מתנה שש שעורים אלא שש סאין וכי דרכה של אשה ליטול ו' סאין אלא רמז לה שעתידין ששה בנים לצאת ממנה שמתברכין וכו' וראוי לדעת למה תפס בפסוק זה ולא בפסוק וימד שש שעורים ששם הוא מקום מיוחד לדרשה זו ולא פה אך זה הציעו אל הדרשה כי הנה מלת האלה מיותרת. ועוד מה צורך הודעה זו ומה גם שלא אמר כן בועז כי ע"כ מלת אלי לא נכתבה. ע"כ לתרץ זה הוקשה ד"א והוא מאי שש שעורים וכו' שאל"כ מה שהקשה וכי דרכה של אשה ליטול ששה סאין אינה קושיא בעצם כי על צד הקורבה הרבה לה. אך על סמך מה שהוקשה לו בפסוק זה הספיק הקושיא ההוא ובזה נבא אל ביאור הכתוב והוא כי אמרה לה הנה כל כוונתו הוא הרמז כי מה שנתן האלה ולא ברך בלי תת במציאות השעורים הוא כי אמר אל תבואי ריקם אל חמותך כי אני איני באה ריקם כי לי הברכות ועל היותן דברים שבלב בועז ולא השמיע אליה על כן לא נכתבה מלת אלי ולז"א האלה לומר אלה הנראים בעין נתן לי לשלא אבא ריקם אל חמותי אך הבלתי נרגש ונגלה הוא לעצמי:
עוד יתכן לפי הפשט מעין המאמר הנזכר והוא לאמר לה אל יעלה על רוחן כי זה מוהר ומתן הוא שנתן לי כי הלא מהיותו מועט לא יתכן כי לא שש הנה לבד והם שעורי' בלתי בעלי חשיבות וזהו שש שעורים וגם הוא שלא דרך כבוד כ"א שהשליכם על שכמי והבאתים וזהו אומרו האלה וגם שאין זה מוהר חשוב לאיש כמוהו וז"א נתן כלומר בערך הנותן וגם להיות לי כמ"ש ז"ל כלום יש אשה שבאת בשש שעורים אלא רמז לה וכו' ולפי דרכנו יאמר לי כלומר להיותי אשה שאין דרך להיות מוהר אשה מועט כזה וא"כ איפה אמרי נא כי אין זה רק כי אמר אלי אל תבואי ריקם אל חמותך. או יאמר ותבא אל חמותה ותאמר מי את בתי וכו' והוא במה שכתבנו למעלה כי הנה שני דברים היה ברות א' שהיא הפרידה טובה העתידה לבא ממואב בזכות בת לוט הבכורה בשכב את אביה לש"ש. שנית שהיה דרך ייבום כי רוח מחלון היתה בקרבה מקשקשת במעהא ליסד עליו ילד יולד להקים שם מחלון בישראל אלא שבדבר הראשון היה ספק לנעמי אם בלבד בואה ממואב אם גם היא ממש בת לוט הבכירה כי גלגלה ה' לבא לקחת לה שכרה והנה על שני הדברים אפשר שאלה על הא' באמור מי את כלומר האם הכרת מתוך עניניו אם את בת לוט ממש או אחרת מזרעה כאשר כתבנו למעלה כי מדברי בועז והצלח' הענין יתברר הדבר שנית על דבר הייבום אם היה רוחא דמחלון בקרבה והוא מעין ייבום אם אין ועל זה אמרה בתי כלו' אם במאורע עם בועז אשר רוח הקודש בו כמשז"ל האם נתאמת לך היותך בתי שהוא כי להיות רוח בני ברוחך לבת לי תתייחסי ע"כ על שתיהן השיבה במה שהגידה לה ואת כל אשר עשה לה האיש והוא כי בהגיד לה מאמרו אשר אמר הטבת חסדך האחרון מן הראשון הורה כי זאת היא בת לוט ממש כאשר כתבנו למעלה שכיוון לומר גדול החסד הזה האחרון מן הראשון אשר עשי' בשכב את אביך לש"ש כי אז עשית חסד לקיים עולם בחושבך כי איש אין בארץ וכו' אך לא תהיה תפארתך שלא הלכת אחרי הבחורים כי הלא חשבת שאיש אין בארץ זולת אביך אך עתה גדלת מאד לבלתי לכת אחרי הבחורים הנה כי מדבריו הוברר כי בת לוט היא ממש כי היא עשתה החסד הראשון שמעין זה ועל השני' גם כן הורה בהגיד לה אשר עשה לה שבכלל הדבר הוא אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך וכו' והוא כי הלא יקשה כי אין בנישואי רות ייחס אל תואר גאולה כי אין גאולה צודקת רק בשדה שגואל אותו מאשר קנהו אך לא בקחת האשה אך באומרו הלשון ההיא רמז ענין דרך הייבום אשר היה בדבר שעם היות נישואין ראשונים בגיות דבקה בה רוח מחלון לחזל דרך ייבום בדבר להוציא ממנה את מחלון מהרוח המקשקש בה וזה כיוון במתק לשונו באומרו אם יגאלך טוב וכו' להורות כי היתה זקוקה ומשועבדת לאשר יבא ליבם וגם היתה תחת שעבוד צער הרוח המקשקש במעהא ע"כ גאולה תחשב לה הנשא לבועז או לטוב הנה כי מזה יורה כי רוח מחלון בקרבה ובת לנעמי תחשב כמדובר הנה כי בתשובת' אשר הגידה כל אשר עשה לה האיש באו תשובות שתי השאלות אשר שאלה נעמי ממנה והנה על פי הדברים האלה הלא יראה בפירוש כי נכון לב בועז לקחתה לו לאשה וע"כ אחרי הגיד לה הדבר הלז הך לבה אותה פן תאמר נעמי הלא אם כך הוא למה נתן את שש השעורי' לך כי אחר שדעתו לקחתך אם כן כל ביתו שלך הוא ולמה יתן לך מתת כי הלא יורה כי הוא חלף אשר נתבזית לפניו והנה שכרך אתך ולא ישוב לך לקחתך לו לזה עשתה אמירה בפני עצמה ותאמר את שש השעורים האלה נתן לי לא לשום סבה רק כי אמר אל תבואי ריקם אל חמותך ע"ד האמור למעלה ולא נכתבה מלת אלי מפני שלא אמר לה כך אך קרי אע"ג דלא כתיב מפני המחשבה שאפשר כי זה היה עם לבבו גם שלא אמרו בפירוש ועל פי דרכה הטיבה אשר דברה באומר נתן לי לבל תאמר נעמי היתכן כיוון לשלוח דורון ולא שת לבו כי להיות הוא הנותן ואני המקבלת כי שש השעורים הלא מזער הוא לז"א נתן לי וכו' לומר אינו הוא הנותן לך כ"א הוא נתן לי מתנה כדי שאני לא אבוא ריקם אליך כי אם שאני אתן אותם מתנה אליך וזהו נתן לי באופן שבערך היות רות הנותנת והיא עדיין עניה סוערה לא מזער הוא בערכה:
ותאמר וכו' אמרה הלא אמרת כי אמר ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך וכו' ואם לא יחפוץ וגאלתיך אנכי ואם כן תתבהלי בראותך שיעבור קצת מהיום או רובו ולא תדעי דבר ותתייאשי ותצטערי אל תשיתי לב כי אם שבי בתי ותנוח דעתך עד אשר תדעון גם כי יעבור הגבול הנזכ' כי הלא גם אם יעבור יותר מעת הבקר לא יאחר היום כי לא ישקוט עד אם כלה הדבר היום:
עוד יתכן כי חששה נעמי פן ייחל בועז מלהודיע לרות אשר נעשה ולהשיא' לו ימים מספר מפני הכבוד ובזה תצטער רות בימים ההם בחשבה כי נתקררה דעתו ונתחרט ונמצא בזיונה לריק לז"א לה שבי בתי עד אשר תדעין גם אם יעברו ימים כי לא תהיה האריכות כי אם מידיעתך אך ממציאות הדבר לא ישקוט האיש כ"א כלה הדבר היום ואמר איך יפול דבר כלומר אל תאמר הלא לא יבצר מהיות הדבר אצלי בספק אם געלה נפשו בי ומה גם בדבר אשר עשיתי אולי לא טוב היה בעיניו לז"א מה שיכנס בחלוקת ספק הוא איך יפול דבר אם תהיי בחלק הגואל קרוב ממנו או בחלק בועז אך מהעשות הדבר לא ישקוט עד אם כלה הדבר היום:
או יאמר ותאמר שבי וכו' מל' בשובה ונחת וכמו שובה ה' וכו' והוא בל תאמר רות ראוי מה עשית כי הוכלמתי בשכב מרגלותיו ואולי לא יבא אל הפועל ואם יבא אולי יגאלני טוב ולא בועז וכדי בזיון שגליתי מרגלות א' ואנשא לאחר לז"א לה נוחי בתי כי נעשה עניניך כי אין חסר רק ידיעתך איך יפול דבר אך המציאות כבר הוא שיקחך בועז ושמא תאמרי אם מה' הוא אולי מאליו היה נעשה בלי אשכב מרגלותיו לז"א מה שהרוחתי הוא כי אולי היה הדבר מתאחר ועתה לא ישקוט כ"א כלה הדבר היום:
או יאמר עד כה אמרתי לכי בתי השדה ואל הגורן הלא הוא כי גם שדרך האיש לחזור אחר אבידתו את כיבמה שהולכת אחר היבם כי אינה אבידתו. ועוד כי הרוח המקשקש בה מצערתה ע"כ את תבקשי גואל למצא מנוחה ע"כ עד כה אמרתי לכי בתי לבקש אך עתה שבי אתי כי כבר יגעת ומצאת ועל פי דרכה באומרה בתי תרמוז על כי רוח בנה בקרב' כבת תחשב לה בבחינה זו וגם זה לא תתעכבי הרבה רק עד שתדעין איך יפול דבר כי אין ספק שטוב לא יגאל כי אם שהדבר יפול ממנו שודאי יפול אלא שמה שלא נודע הוא איך יהיה אך לא המציאות. או יחזור אל דברו של טוב שודאי הוא שיפול דבר מפיו כאשר היה שאמר לא אוכל לגאול ואמר אין צריך רק ידיעה איך יפול אך מציאות שיפול ידוע ולא יאחר כי מה שעד כה היה הרוח מקשקש ביך עד יגעת ומצאת עתה נהפך אל האיש כי לא ישקוט האיש שנפשו תאבה אל הדבר עד אם כלה וכו':
